יום ראשון, 27 באפריל 2008

הלייקרס בבית ספר להגנה מול הנאגטס

אני לא מתפלא בכלל שעם כניסתנו לפלייאוף כמעט כל הרשומות עוסקות בהגנה. כל הקבוצות שמנצחות ושולטות בסדרה שלהן עושות זאת בעזרת הגנה טובה יותר על היריבה.
במשחק ששודר אתמול בין הנאגטס ללייקרס המשיכה הנאגטס לא לשמור במרבית דקות המשחק (חוץ מדקה וחצי של מומנטום ברבע השלישי) וגם להתקיף בצורה טיפשה נגד הלייקרס שהגיעה כמו שמגיעים למשחק חוץ בפלייאוף עם הגנה חזקה וטובה, התקפה סבלנית, רוטציה מצויינת ודיכוי כל מומנטום מצד הנאגטס. פיל ג'קסון עושה לאורך כל הסדרה בית ספר לכדורסל לג'ורג' קארל שנראה אובד עצות עם החבורה המוכשרת שלו.

הלייקרס יודעים שכדי לעבור את הסדרה עליהם לעצור שני דברים בולטים בהתקפת הנאגטס: את ה-dribble-drive offense של הנאגטס בהנהגת הגארדים הזריזים כמו איייברסון וג'יי אר סמית ואת הבידודים של כרמלו.
כשמסתכלים על שלושת משחקי הפלייאוף של כרמלו השנה, ניתן להבין מדוע הוא עדיין בחיים לא הצליח לעבור סיבוב פלייאוף, הוא מתעקש על זריקות קשות, התקפות מהירות ולא מצליח להבין שכדורסל הוא משחק קבוצתי. דווקא כרמלו שהגיע לליגה בתור ווינר שזכה במכללות, יכול לקבל את תווית הלוזר שלא עובר סיבוב פלייאוף.




הלייקרס התמודדו עם הבידודים של כרמלו בסוג הגנה שנקרא "defensive overload". כמו שניתן לראות, הלייקרס שומרים לאורך הפוזשן הגנה אישית רגילה, ברגע שהכדור מגיע אל כרמלו אנתוני בבידוד, מתחילה ההגנה להצטופף לכיוונו. השומר של כרמלו מונע ממנו את הזריקה, למאר אודום עוזב את השחקן שלו בוויק סייד ומכסה את הצבע מפני חדירה של כרמלו על הבייסלין ודרק פישר מצמצם לכיוון כרמלו על מנת לעצור את החדירה האפשרית מהאמצע. הלייקרס החליטו לתת לכרמלו לנצח אותם רק דרך יכולת המסירה שלו, וזה בערך כמו שסוריה תנצח את ישראל במלחמה דרך הנשק האטומי שלה, דבר שלא קיים אך עם עבודה קשה יתכן והתקיים בעתיד.


כרמלו נעצר על 16 נק' ב5 מ-22 מהשדה בהופעה אנוכית שגם הקהל הביתי שלו לא אהב. ההשתהות שלו עם הכדור תקעה את התקפות הנאגטס, הובילה לשלושה איבודים אישיים שלו ולאחד המשחקים ההתקפיים הרעים ביותר של דנבר העונה עם רק 84 נק'. נקווה שג'רי סלואן והמשחק הקבוצתי המצויין של הקבוצה שלו יתנו ללייקרס פייט יותר רציני באחת מסדרות הפלייאוף שאני יותר מחכה להם בשנים האחרונות.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

לא הייתי קורא לזה בית ספר להגנה. זה יותר שהנאגטס משחקים את ההתקפה הכי שבלונית שקיימת. המאמן לא עושה כלום. כל התקפה היא דריבל. אין הכנסת כדור פנימה בכלל. לא קשה מאד לשמור על מלו כשהוא לא חושב לרגע למסור. והמאמן שלו אפילו לא טורח לצעוק עליו, לשכנע אותו למסור.