יום שלישי, 30 ביוני 2009

התמודדות נבחרת ארה"ב עם האיזורית של ארגנטינה

לכולם היה ברור ששום נבחרת בעולם לא יכולה לעמוד 40 דקות בהגנה אישית מול נבחרת ארה"ב באולימפיאדה האחרונה. היתרון הברור של האמריקנים במצ'אפ, בעיית הפאולים שתיווצר והתשישות הפיזית יכריעו את המשחק לטובת האמריקאים. מייק ששבסקי, שעשה עבודה נהדרת בהכנת הנבחרת ובבניית הסגל, ידע היטב לאן הוא מגיע, והנבחרת האמריקנית התקיפה את האיזורית בצורה פשוטה ונהדרת, עם כישרון כזה אין טעם לנסות דברים מסובכים. שמירה על הכדורסל הפשוט והמהיר הקנתה לארה"ב יתרון ברור על כל יריבה, ההתקפה הסבלנית נגד האיזורית נתנה לאמריקנים חיסון מהמחלה היחידה ממנה יכלה לסבול.

האמריאים עשו את הדברים הבסיסיים לשבירת האיזורית:
פוסטאפ מוקדם:
העובדה שמדובר בהגנה איזורית לא אומרת שאסור לרוץ ולפתח משחק מעבר. אחת הדרכים הטובות ביותר לפצח הגנה איזורית היא דרך פוסטאפ מהיר של אחד הגבוהים, במיוחד אם מדובר בהווארד, שיכול ב1V1 לגבור על כל שומר באולימפיאדה.

הנעת כדור:

השינוי המשמעותי ביותר איתו עלו האמריקאים לחצי השני הטוב מול ארגנטינה הוא הנעת הכדור מצד לצד. האמריקנים הסתדרו בסט של 4 בחוץ ו1 בפנים (כרמלו בעמדה 4), כשהמטרה היא למתוח את ההגנה כלפי חוץ אל הקלעים המצויינים ולהכניס בסופו של דבר את הכדור פנימה להווארד לפוזשן. העובדה שההגנות כיבדו את הזריקה של כל שחקני ארה"ב, הובילו לטלטולים אין סופיים שלהם מצד לצד ועייפות בהתקפה מאוחר יותר.

ריבאונד התקפה:

בהגנה איזורית, ההגנה לא יכולה להבטיח שיבוצע בוקס אאוט על כל שחקני ההתקפה, ולכן שחקני ארה"ב האתלטים היו נגישים להתחמק מאחורי ההגנה כשהיא התמקדה בכדור ולקחת מספר ריבאונדים התקפיים. הנתונים במשחק הזה היו 16-9 לארה"ב בריבאונד התקפה ו43-32 בסה"כ, פריווילגיה שאי אפשר להעניק כשמשחקים נגד קבוצה עדיפה.

שימוש בהטעיות:

כידוע באיזורית ההגנה מגיבה לכדור, ולכן כל הטעיית זריקה, מובילה לשינויים בהגנה. במקרה הספציפי בתמונה ניתן לראות גם חוסר בסקאוטינג של ארגנטינה, כשסקולה "קונה" הטעיית זריקה של ג'ייסון קיד (שידוע כשחקן שלא זורק, במיוחד לא באולימפיאדה) שתוביל בהמשך ליתרון מספרי בהתקפה האמריקנית.

הגנות איזוריות יכולות להיות פיתרון מצויין לצמצום הפערים נגד קבוצה עם יתרון אתלטי מובהק כמו ארה"ב. הגנה איזורית שמגיעה ממושמעת ולאחר סקאוט נכון, ויודעת בדיוק איזה זריקות היא רוצה לתת להתקפה, תהיה הגנה קשה לפיצוח. האמריקנים התקשו במחצית הראשונה עם המעבר של ארגנטינה לאיזורית והתחילו להסתפק בשלשות מוקדמות ללא הנעת כדור, למחצית השנייה עלו חניכיו של ששבסקי הרבה יותר מוכנים ופעלו לפי אלמנטים בסיסים לשבירת איזורית, והתוצאה היתה ידועה מראש.

יום שני, 29 ביוני 2009

לארי בראון ורוטציות הגנתיות

אחד הקטעים המצחיקים בדראפט האחרון היו שריקות הבוז של אוהדי הניקס בגארדן כשקולו של לארי בראון נשמע באולם. אוהדי הניקס הראו זיכרון משובח כשלא שכחו לבראון את הכישלון עם הקבוצה המקומית.

בראון מאמן כיום את הבובקאטס והוא דוגל בקבוצתו לטפל ברוטציה זהה כל הזמן. לא משנה אם מדובר בטראפ או בחסימה, הרוטציות ישארו זהות. הנה תשובתו של לארי בראון על השאלה "למה אתה מתכוון כשאתה אומר רוטציות זהות?".

Answer: Don’t rotate Big to Big. The positions 1-5 of the defensive players involved are irrelevant. We form 2 interceptors and a goal tender through the rotation. An example of a full rotation because of a ballscreen is shown. The teaching of this is consistent and the same from day one. Because of this, the players are interchangeable and accountable. The nearest defender rotates when a trap happens. When 'downing' a ballscreen, the nearest defender would rotate to the screener after the screen is set. Our defense treats all rotations the same. The closest man
rotates.


ההתקפה מבצעת חסימה, ההגנה שולחת את השחקן לטראפ בפינה.

שחקנים מספר 2,4 בטראפ על השחקן עם הכדור בפינה, השחקן הנחסם מעביר את הכדור לשחקן החוסם, וכאן מתחילות הרוטציות ההגנתיות כששחקן מספר 3 יוצא אל שחקן מס' 4.

שומר מס'1 יוצא מהר אל נתיב המסירה הראשון ומבצע רוטציה אל שחקן מס'3. שומר מס' 4 חוזר לוויק סייד ושומר את שחקן מס'1 הפנוי.

קצת מאד קבוצות מתאימות בשביל שימוש ברוטציות האלו, כדי שזה יעבוד טוב, צריכה הקבוצה הרכבים עם שחקנים דומים בכישורים ובנתונים. בקבוצה ה"מסורתית" עם הגבוהים האייטיים והגארדים הקטנים, הרוטציות הללו יצרו מיס-מצ'ים שיובילו לסלים קלים כשיפגשו בהתקפה אינטלגנטית וסבלנית. מצד שני, רוטציה זהה תמנע בילבולים הגנתיים ותקטין את ה"פשאלות" ברוטציה שיוצא לראות פעמים רבות.

יום שבת, 27 ביוני 2009

להתנהל עם כל השחקנים בצורה שונה או זהה?

החיבוק בין קובי לפיל ג'קסון לאחר זכייתו של המאמן באליפותו העשירית העלה אצלי מחשבות רבות על הטיפול של מאמנים בשחקנים השונים, אנחנו צופים במאמן הטוב בעולם ככל הנראה מחובק בשחקן הטוב בעלם ככל הנראה, ולא מוצאים בזה שום דבר פסול.

ברור לכולם שאין נוסחה מדוייקת לקשר האופטימלי בין מאמן לשחקנים, ושבין כל קשר יש הרבה משתנים, אבל אין ספק שלכל מאמן שמקבל קבוצה חדשה יש הרבה תהיות על דרך התנהלותו עם השחקנים. כל מאמן מחליט על שמירת דיסטנס שונה כשהקו המנחה את כולם הוא להתקרב אל השחקנים ככל הניתן עד המצב בו המאמן מאבד שליטה על שחקניו.

אחת הבעיות המרכזיות בהם נתקל כל מאמן היא האם להתנהג לכל השחקנים בצורה זהה. יצא לי לראות מאמנים במהלך הקריירה שלי כשחקן (הקצרה והמעליבה) ובמהלך הקריירה כמאמן המתייחסים לשחקנים המובילים בצורה שונה משאר השחקנים, לעיתים הם זוכים ליחס מועדף ולעיתים הם זוכים אף להערות רבות יותר, בגלל הרצון של המאמן להוציא מהם את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם.
אני רוצה להשתמש בדעות של 2 מאמנים מובילים לדרך הטיפול בבעיה זאת.

הראשון הוא גרג פופוביץ', מאמנה הנהדר של סן אנטוניו ספרס, הידוע בשל התייחסותו לכל השחקנים בצורה שווה. לא תראו אצל פופוביץ' יחס מועדף לאחד משחקניו המובילים מתוך האמונה שיחס שונה מפצל את חדר ההלבשה, ובעיות פנים בקבוצה יובילו לבעיות על המגרש. אולי בגלל זה אנחנו רואים את פופוביץ' מוציא פעמים רבות יש מאין אצל שחקניו ונותן לשחקני רוטציה את הרגשת החופש לפרוח.

מהצד השני, מתוך הספר How to Be Like Coach Wooden: Life Lessons from Basketball's Greatest Leader , של מאמנה האגדי של מכללת UCLA , ג'ון וודן, ניתן להבין כי וודן לא נקט בכל השחקנים באותה הצורה בגלל השוני בכישוריהם ובאופי שלהם. וודן מאמין כי יחס לשחקן A צריך להיות שונה מהיחס לשחקן B בדיוק כמו שהאופי של שחקן A שונה מהאופי של שחקן B.

לדעתי, יש למאמן מחויבות לגילוי יחס כלפי כל השחקנים בצורה זהה. כדי לתת לכל השחקנים הרגשה של מחויבות לקבוצה, על המאמן לשאול בתחילת האימון גם את הכוכב וגם את השחקן התשיעי ברוטציה איך עבר עליהם היום. על המגרש, כל שחקן צריך לדעת את מקומו בקבוצה כדי להבטיח יעול בניהול המשחק. הרכז צריך לדעת לשחק בשביל המוציאים לפועל, המחליפים צריכים לדעת להקריב עבירות בשביל השחקנים המובילים, כל שחקן צריך לדעת איזה זריקות המאמן ירצה שהוא יזרוק וכו'. מתן הוראות פורמאליות כאלו יכול להתפרש כמעשה מעליב כלפי חלק מהשחקנים, ולכן מאמן גדול הוא מאמן שיתן לשחקניו להבין את הדברים הללו מבלי לומר אותם ישירות.
מאמן טוב צריך להיות גם פסיכולוג טוב, לקרוא את שחקניו היטב ולגרום לכך ששחקניו יקראו אותו בצורה שהוא רוצה.

סטיב לוין מ-ESPN מנתח את Georgetown's Princeton Offense

אני מאד אוהב את הוידואים הקצרים והיעילים בהם מנתחים פרשני ESPN התקפות\הגנות של קבוצות מסויימות בעזרת הכלים שברשותם. הפעם סטיב לוין מנתח את ההתקפה היפה לעין של מכללת ג'ורג'טאון שמונחה על 5 יסודות:

  1. ריווח
  2. מסירות מדוייקות
  3. חיתוכים רבים וחדים
  4. קריאת ההגנה
  5. הוצאה לפועל של מהלכים


קבוצות רבות חסרות כישרון מאמצות את ה-Princeton offense , אבל ג'ורג'טאון מוכיחים שההתקפה מתאימה לכל קבוצה. הכלי היחיד כדי להתאים את ה-Princeton offense לקבוצה הוא לוודא שכל השחקנים יעבדו ביחד, ההתקפה לא מתאימה לבידודים.

מתוך ה-DVD של ג'ו סקוט, מאמן מכללת פרינסטון בעבר, על ה Princeton Offense:

Once you have mastered the building blocks of Princeton's offensive system, you will be able to create easy scoring opportunities for your team! In this excellent instructional DVD, former player, assistant and now Princeton's head coach, Joe Scott discusses the philosophy of one of the most storied basketball programs of all time! Having been mentored by former Princeton coaches Pete Carril and Bill Carmody, Scott explains in detail the Princeton offensive philosophy, why they adhere to it and how they implement it. He gives you the insider's view of how practice is structured to develop individual and team skills, discipline, court-vision, and court-awareness. Along with practice structure, Scott teaches basic offensive principles such as player movement, cuts and screens, spacing, reading, back door versus front door and making choices with and without the ball. Scott finishes with a demonstration of how they set up their offense. Coach Scott also provides extensive game footage to help reinforce the basic principles of the back door offense.

יום שישי, 26 ביוני 2009

מיזורי בלחץ על כל המגרש

יום גדול קיבלנו אתמול: ישראלי ראשון בNBA, שני טריידים ענקיים של קונטנדריות ועוד הרבה טריידים קטנים ובחירות דראפט משמעותיות.

הרשומה היום תעסוק בעוד משחק מכללות מהעונה האחרונה. המשחק בין מיזורי לאוקלהומה סטייט לא התעלה לרמות גבוהות במיוחד, אבל ניתן היה לראות איך קבוצה מכריעה משחק בזכות כפייה של מספר איבודים ומספר זריקות רעות. מיזורי הפתיעו את אוקלהומה עם לחץ על כל מגרש והצליחו להשיג בעזרתו עצירות הגנתיות וסלים קלים במאניטיים.


בדרך כלל יוצא לנו לראות לחץ על כל המגרש כשקבוצה נמצאת בפיגור גדול וזקוקה לשבש את משחק היריבה ולהגיע למספר רב של סלים קלים ומהירים, במקרה כזה אנחנו רואים טראפים אגרסיביים, הימורים על זינוקים למסירות באויר וכו'. אך הלחץ של מיזורי היה שונה, מיזורי הייתה במהלכו של משחק צמוד, ומאמנה ידע שלקיחת סיכונים גדולים מדיי יכולים להשאיר את שחקני היריבה לסלים קלים בעורף הפרוץ. הלחץ של מיזורי היה רך יותר, המטרה העיקרית לא היתה לחטוף את הכדור אלא לשבש את התקפת אוקלהומה ולהוביל אותה לזריקות שהם לא ירצו לקחת.

הלחץ עצמו הוא מאד פשוט, וברגע שמריצים אותו במשך זמן רב מדיי, ההתקפה מתאימה את עצמה ויוצרת סלים קלים. שומר מספר 1 מוביל את הרכז לאורך קו החוץ ושחקן מספר 4 מגיע באיזור מחצית המגרש אל הטראפ, המקום הטוב ביותר לטראפ הוא ישר כשהשחקן עובר את קו החצי, מכיוון שלמתקיף במצב כזה יש בעצם 4 שומרים: 2 השומרים שמבצעים את הטראפ, קו החוץ וקו החצי (שמעבר שלו התפרש כעבירת חצי). שומר מספר 2 רץ מהר למלאות את המקום של שומר מספר 4. ושומר מספר 3 נשאר עם שחקן מספר 3. שחקן מספר 5 אחראי על החיפוי מתחת לסל ועל שחקנים 2 ו5. נוצר מצב ששני נתיבי המסירה הקרובים לרכז סגורים, ועל הרכז לבצע מסירה מסוכנת לשחקן מספר 2\5, שאותה ההגנה תצטרך לחטוף.

המשחק נגמר בניצחון של מיזורי בהפרש של 8 נקודות, שתי הקבוצות קלעו באחוזים כמעט זהים ולכן הנתון שהכריע את המשחק הוא 16 האיבודים של אוקלהומה מול 10 האיבודים של מיזורי, אמנם זה לא הפרש ענק, אבל אלו היו ההתקפות שניצחו את המשחק.

יום חמישי, 25 ביוני 2009

רוקטס ב- Double Stagger to Curl Set

כבר יצא לי לכתוב כאן פעמים רבות על הסט גיים המשובח של ריק אדלמן והרוקטס. יוסטון נתנה העונה הופעה מכובדת מאד בפלייאוף, ובעזרת שני שומרים ענקיים (באטייה וארטסט), היוותה את המכשול הכי קשה לקובי וללייקרס, ולהזכירכם, כל זה כשהיא ללא שני הסטארים הבכירים שלה ואחרי שהעיפה את הרכז שלה לפרוח בפיינאליסטית.
במצב הנוכחי שנכפה על יוסטון, ארטסט הופך באופן אוטומטי לסקורר הראשי של הקבוצה, ובידאו הנ"ל, נוכל לראות כיצד הקבוצה עובדת עבורו בסט גיים הסבלני והמתוכנן שמאפיין אותה.



בוידאו אתם מקבלים הסבר נחמד על הסט, אבל החלטתי להוסיף קצת. הסט מתחיל בפורמט של 1-2-2, כשהגארדים בפינות. שחקן 4 יוצא לקבל את הכדור מהרכז (אלמנט שאדלמן מאד אוהב בגלל יכולת המסירה הטובה של הגבוהים שלו). הרכז ושחקן מס' 5 יוצרים חסימה כפולה לשחקן מספר 3, שהולך לכיוון הבייסליין, ואז מבצע וי קאט כדי ל"הדביק" את השומר לחסימות.
במידה והשומר מחליט לעבור מתחת לחסימות, הסקורר המרכזי של הקבוצה מקבל זריקת חצי מרחק פנוייה, זריקה שהמאמן מסכים לחיות איתה לאורך כל המשחק.

במידה והשומר מחליט לנסות ולעבור בכוח את החסימות, הדרך של שחקן מספר 3 אל הליי אפ או אל הדאנק אמורה להיות פנוייה. במידה ושומר מספר 2 מחליט להגיע לעזרה מהוויק סייד, מחכה בפינה קלעי לשלשה נוחה. אני אוהב את הסט גיים שמכתיב ריק אדלמן בגלל הפשטות שלו. הוא נותן לשחקנים את החופש כמו בMotion Offense לקרוא את ההגנה ולהגיב.

יום NBA גדול היום: זה התחיל בטרייד שיעניק לנו לצפות בשיתוף פעולה היסטורי והיסטרי בין שאק ללברון, אני לא בטוח ששאק זה מה שהקאבס צריכים כדי לעלות מדרגה אחת למעלה, שאק צריך רכז טהור יותר ממו וויליאמס שיפעיל אותו והנוכחות שלו בצבע תפריע לחדירת של לברון. וימשיך עם דראפט בו יבחרו כמה שחקנים שאמורים להשפיע השפעה מכרעת על עתיד הליגה (רוביו, גריפין ועל השאר העתיד יספר) וככל הנראה אף ישראלי ראשון עם חוזה מובטח ב-NBA.

יום רביעי, 24 ביוני 2009

מישיגן סטייט בבידוד 1-4 נמוך לקיילין לוקאס

לצערי עקב העידרותי במהלך העונה הסדירה, לא יצא לי ללוות אותכם במהלך הסוויט סיקסטין המרתק שהיה לנו. הוידאו הנ"ל לקוח מהמשחק המצויין בין הפיינליסטית, מישיגן סטייט, לבין האלופה היוצאת, קנזאס. המשחק שהתפתח היה צמוד, ובמאני טיים הצליחה לגבור מישיגן סטייט שכפתה על קנזאס מספר רב של איבודים.
בוידאו המצורף ניתן לראות את ההתקפה הגורלית של המשחק ואת ההחלטה הנהדרת של טום איזו המצויין, שהחליט לבודד את כוכב הקבוצה, קייוין לוקאס, בסט של 1-4 נמוך.


בידוד בסט של 1-4 נמוך:
אני אוהב בידודים בסט זה, בגלל שהם נותנים לשחקן הכי טוב שלך מרחב התבטאות גדול. קלעי שלשות טוב כמו קיילין לוקאס (קרוב ל40% מחוץ לקשת עם זריקות קשות) הוא שחקן שחייבים להיצמד אליו, דבר שמקנה לו יתרון על המגן בחדירה וסיום באיזור החצי מרחק הריק. במידה ואחד השומרים שמתחת לסל ייצא לעזרה, מחכה לו הגבוה לדיש ללייאפ.
כמו כן, הסט המרווח מונע אופצייה של דאבל טים (מאמנים רבים רוצים להוציא במאניטיי את הכדור מידי הכוכב של היריבה), שכן כשהמגרש מרווח היטב, תמיד ימצא שחקן פנוי לגמרי.
דבר שיכול לפעול מצויין הוא ליצור חסימה כ10 שניות לסיום השעון, רק כדי לכפות חילוף (הרבה מאמנים מחליפים על כל חסימה בסיום משחק), ואז לנסות וליצור בידוד של גבוה על נמוך או זריז על איטי.

דבר נוסף משמעותי בסט הזה שלא ניתן להתעלם ממנו, הוא המיקום הנהדר של שני הגבוהים לריבאונד התקפה. סיכויים גבוהים מאד שזריקה קרובה לסל תגרום לאחד מהשומרים הגבוהים לצאת לניסיון חסימה, דבר שיוליד יתרון להתקפה של 2 על 1 בריבאונד. נסו להיזכר על כמות המשחקים שראיתם שמוכרעים ע"י נגיעה קטנה של שחקן גבוה (מאמין שלאוהדי הפועל עולה עכשיו פלאשבק כואב).

יום שלישי, 23 ביוני 2009

נאגטס בטראפ על החסימה

מדהים עד כמה טרייד של שחקן אחד יכול לשנות אופי של קבוצה שלמה. הטרייד ששלח את בילאפס לדנבר בתמורה לאייברסון, הפך את הנאגטס מקבוצה של התקפות של פחות מ7 שניות, לקבוצה עם צביון הגנתי. דנבר החזיקה העונה את יריבותיה על 43.9% מהשדה, מקום 4 בליגה, כשהיא משחקת כמעט לאורך כל העונה ללא הגנות איזוריות ועם הגנות אישיות המערבות חילופים חזקים והעמסות.

בוידאו שצירפתי ניתן לראות 15 שניות אחרונות של רבע ראשון במשחק בין דנבר ליוטה השנה. הנאגטס מצליחים באמצעות טראפ על דרון וויליאמס לכפות עבירת 24 שניות, מענישים בשלשה של ג'יי אר סמית' מהצד השני ויורדים להפסקה בין הרבעים עם מומנטום אחרי פעולות טובות משני צידי המגרש.


אהבתי את ההחלטה של ג'ורג' קארל על טראפ, מכיוון שהיא מוציאה את הכדור מהידיים של הפליימייקר של היריבה, ונותנת לשחקן אחר לקבל את ההחלטה בהתקפה. יכול להיות שהטראפ יוביל לזריקה נוחה, אבל שאתה משחק נגד קבוצה עם פליימייקר עם עליונות כמו דרון וויליאמס, אתה צריך להאמין ולדבוק בלהוציא לו את הכדור מהיד ולכפות על חבריו לבצע מהלכים.
הנאגטס זיהו את סוף השעון וידעו שבמידה והרוטציות ההגנתיות יעבדו נכון, יוטה לא תוכל להספיק להגיע לזריקה.


יום שני, 22 ביוני 2009

מתכוננים לדראפט: האשים ת'אביט

הדראפט מתקדם אלינו בצעדי ענק, וביום חמישי הקרוב נזכה לקבל שפיכת אור על עתיד הליגה. דרכו של בלייק גריפין המבטיח אל הבחירה הראשונה ול.א קליפרס נראית סלולה, אך ישנם סימני שאלה רבים על המשך התגלגלות הבחירות. כל אתרי ה-Mok Draft מדרגים בצורה שונה את השלישיה הראשונה, שבשנה שעברה הייתה ידועה זמן רב מראש. הרבה כשרונות שקשה לנבא את התאמתם ל-NBA נרשמו השנה לדראפט ויהיה מעניין מאד לעקוב אחרי הרבה שמות מהדראפט הקרוב. במידה והכל ילך כמתוכנן, לקראת סוף הסיבוב הראשון נזכה לראות גם את הישראלי הראשון אשר מקבל הבטחה לחוזה בליגה הטובה בעולם.
לאחר שכתבתי כאן בבלוג על רבים מהמועמדים לבחירות הראשונות בדראפ הקרוב (גריפין, רוביו, קאר וכו'), אני מרגיש שיש מקום לכתוב גם על האשים ת'אביט, אשר שואף להיבחר בדראפט הקרוב בבחירה השניה.

האשים ת'אביט הוא סנטר בן 22 מטנזניה, בוגר אוניברסיטת קונטיקט. הנתונים שלו אמורים להזכיר לחובב הכדורסל הממוצע את דוויט הווארד אך ההשואה המתבקשת במקרה של ת'אביט היא לסנטר המיתולוגי דיקמבה מוטומבו. ת'אביט מתנשא לגובה של 2.20 מטר, יתרון עצום בדראפט 2009 אשר מלא בשחקנים נמוכים. ת'אביט הוא סנטר בעל אופי הגנתי מובהק, הוא סיים את העונה הנוכחית עם ממוצע של 4.2 בלוקים למשחק (4.5 בעונה שעברה), כשהוא מצליח לשנות בכל משחק מספר נוסף של כ8-9 זריקות ומשפיע באופן עקבי על משחק ההתקפה של היריב. הוא זריז מאד לגובהו ומסוגל לשמור על שחקנים נמוכים ממנו באיזור קשת השלוש. ת'אביט בעל מבנה גוף חזק ושרירי, ופרשנים מדברים על כך שהוא יכול להוסיף עוד 5-10 ק"ג למשקלו הנוכחי, למרות נתונים אלו, ישנו פקפוק בקשיחותו, בגלל מספר הפעמים הרב בהם הוא פגש את הקרקע בעונותיו בקולג'.
בשביל להפוך לשחקן NBA לגיטימי, אין ספק שעל ת'אביט לעבוד בצורה ניכרת על משחק ההתקפה שלו. לסנטר הענק עדיין חסרה go to move והוא מבסס את מרבית הנקודות שלו על הלי-אופס ונקודות מריבאונד התקפה (סיים את העונה האחרונה בקולג עם ממוצע של 13.6 נק' ו10.8 רי'). ת'אביט מתקשה לשמור על הכדור למעלה, ומוריד אותו פעמים רבות לרצפה, דבר שמוביל לאיבודים ולזריקות באחוזים נמוכים. אמנם ת'אביט קולע רק 62% מקו העונשין, אך הוא עושה זאת עם ביטחון, וסביר להניח שיתייצב בעתיד על איזור 70%, דבר שימנע מקבוצות לשלוח אותו אל הקו כאסטרטגיית משחק כמו סנטרים גדולים אחרים בהיסטוריה. ת'אביט התחיל לזרוק השנה זריקות ממרחק של 12-15 פוט וגילה יד רכה ויציבה בטווחים הללו.
כשהיה צריך להתמודד השנה עם שומר במימדי NBA התקשה ת'אביט, ובשני המשחקים נגד פיטסבורג ודוואן בלייר, לא מצא את עצמו ת'אביט וסיים עם ערב התקפי נורא.

ת'אביט מוגדר כעדיין "חדש" במשחק ולכן גלום בו פוטנציאל אדיר. הסנטר נחשף למשחק הכדורסל בגיל מאוחר יחסית, לאחר שלאורך ילדותו חלם להפוך לכדורגלן בטנזניה. ת'אביט מודע לחסרונותיו, ודחה בשנה שעברה את יציאתו לדראפט למרות הקשיים הכלכליים של משפחתו, בגלל שחש שהוא עדיין לא בשל.
הקבוצה שתבחר את ת'אביט תיקח סיכון, מכיוון שעדיין אין לו את "החבילה השלמה", לכן יכול להיות שקבוצות ירתעו מלבחור אותו במקום השני-שלישי, אך מקומו בחמישייה הראשונה נראה מובטח. ג'ים בייהם, מאמנה של מכללת סיריקיוז טען לאחר ההפסד למכללת קונטיקט כי מדובר בשחקן המכללות הדומיננטי ביותר בהפרש גדול.

מיזה האשים ת'אביט בחצי דקה:


הנאגטס מלמדים איך להתמודד עם Overload Defense

הרבה זמן לא הייתי איתכם בגלל מספר אילוצים, אך כעת לאחר סיום הפלייאוף ב-NBA והעונות הסדירות באירופה, חזרתי עם הרבה חומר בשבילכם. אני נמנע מלעשות כאן רשומת סיכום עונה, שאני מאמין שתוכלו למצוא בכל אתר ספורט סטנדרטי, אך אני רוצה לכתוב היום על אחת הקבוצות המפתיעות ביותר של העונה.
רק בשנה שעברה ביקרתי את הנאגטס על הופעתם בפלייאוף מול אותה קבוצה של הלייקרס, אך נראה שג'ורג' קארל עשה שיעורי בית וההופעה המכובדת מאד של דנבר בפלייאוף הנוכחי התבססה על משחק התקפי נבון יותר, כרמלו אנתוני בוגר יותר וטרייד מצויין שהביא לנאגטס מנהיג אמיתי על המגרש.

הלייקרס דגלו גם השנה באותה אסטרטגייה הגנתית לעצירת הנאגטס, כשהשתמשו בהעמסה של שחקן הגנה נוסף למניעת החדירה של כרמלו אנתוני. הנאגטס באו מוכנים מראש והצליחו לשבור את ההגנה פעם אחר פעם בעזרת משחק חיתוכים מצוין. הנה הניתוח של ג'ף ואן גאנדי:




הלייקרס השתמשה ב-Overload Defense לאורך כל העונה וגם בפלייאוף הקודם, היא מבוססת על כך שבדרך כלל אחד מהגבוהים (גאסול או ביינום), מגיעים לסטרונג סייד כדי למנוע את החדירה של כרמלו אל הטבעת. זה כמובן משאיר את אחד הגבוהים פנוי, ובגלל שהגבוהים של הנאגטס לא ניחנים בקליעה טובה מבחוץ, הדבר הטוב ביותר בשבילם הוא לבצע חיתוך פשוט אל הסל, ולקבל את הכדור לדיש או לליי אפ.
כרמלו מבחינה אישית הפיק לקחים מההופעה המזעזעת שלו בפלייאוף הקודם, ראינו השנה שחקן חכם יותר, רעב יותר ואחד מהסקוררים הטובים שילוו אותנו לאורך העשור הקרוב.


הדראפט מתקדם אלינו בצעדי ענק והסיכויים שנראה ישראלי ראשון ב-NBA ביום חמישי הקרוב עולים מיום ליום. בנתיים אני ממליץ לכם לקרוא שני מאמרים שפירסמתי מבעוד מועד על שניים מהשחקנים הבולטים בדראפט הקרוב: בלייק גריפין וריקי רוביו.