יום שלישי, 29 באפריל 2008

שבירה מהירה של אזורית דרך ההיי פוסט

אחרי מספר רשומות בעבר שעסקו בתקיפת הגנה אזורית, מצאתי היום וידאו נוסף מהעונה הסדירה במכללות שמראה איך מכללת פיטסבורג התקיפה את האזורית 2-3 של יריבותיה לאורך העונה.
כשמתקיפים הגנה אזורית צריך להשתמש בשלושה דברים מרכזיים:

  • התקפה מוקדמת - לנסות להתקיף את האזורית בשלב מוקדם לפני שהיא מתארגנת.

  • ריבאונדד התקפה - בהגנה אזורית ההגנה לא מבצעת בוקס אאווט על המתקיפים ולכן הסיכוי לריבאונד התקפה גבוה יותר.

  • שימוש בהטעיות - ההגנה האזורית מגיבה אל הכדור ולא אל השחקן ולכן היא "אוכלת" הטעיות.


כשמתקיפים אזורית חייבים להגיע עם אסטרטגיה מוכנה מהבית ולא לעמוד סתם ולזרוק שלשות מעל ההגנה. פיטסבורג החליטו להתקיף את ההגנה האזורית דרך ההיי פוסט, לפני כל זריקה נגד האזורית הכדור עבר בהיי פוסט וההגנה הצטופפה לעבר השחקן שעמד בהיי פוסט עם הכדור שקיבל עמדה טובה לזריקה או להוצאה החוצה לשחקנים הפנויים.

בקטע השני בוידאו ניתן לראות את פיטסבורג מתקיפה את ההגנה האזורית בסט של 1-4 (שיכול לעבוד כמעט נגד כל הגנה אזורית: 3-2,1-1-3, 1-3-1 ועוד..). הרכז מעביר את הכדור לשחקן 5 שנמצא בהיי פוסט, ברגע זה יוצאים אליו שומר מספר 2 ומספר 5 בגלל הצטופפות ההגנה כשהכדור מגיע להיי פוסט וזה משאיר את שחקן מס' 4 לסל קל מתחת לסל. המעבר לסט של 1-4 גורם לשלושת המגנים ששומרים למטה לעלות קצת כדי להיות אפקטיביים יותר בשמירה וכך ההתקפה מפנה את הצבע.

יום שני, 28 באפריל 2008

There can only be one

כמה שחבל לי על וושינגטון אחרי משחק כזה, ההגנה של הוויזארדס ניסתה לעשות הכל אבל זה היה מסוג הימים שגם אם הוויזארדס היו עולים למגרש עם 11 שחקנים, לברון היה מצליח למצוא את הדרך ביניהם אל הטבעת. הסדרה של הוויזארדס-קאבס היא הסדרה הקשוחה ביותר בפלייאוף האחרון: הגנות אגרסיביות, טראש טוק ומלחמה אמיתית על כל כדור. הלילה הוויזארדס עשו הכל נכון, אבל יום רע של הכוכב (הוא הפך לרק אחד מהכוכבים) שלהם, גילברט ארינאס ושלשה גדולה של דלונטה ווסט בסיום, נותנים לקאבס אפשרות לגמור את הסדרה בקליבלנד.

המהלך ההגנתי הראשון שניסו הוויזארדס לעשות לעצירת לברון היה מעבר להגנת טריאנגל אנד טו לאחר כל חסימה ללברון, כששני השחקנים ששומרים את החסימה קופצים על לברון בדאבל אפ כדי להוציא לו את הכדור מהידיים, ושלושת השחקנים הנותרים שומרים איזורית בצורת משולש על ארבעת המתקיפים הנותרים. הקאבס הגיעו מוכנים ועם הנעת כדור נכונה הצליחו להגיע לשלשות קלות מהפינות.

הניסיון השני של הגנת הוויזארדס היה הגנת בוקס אנד וואן על לברון, כששומרו האישי הוא סטיבנסון. לברון הצליח לחלוף על פני סטיבנסון פעם אחר פעם עם חדירות מצויינות לצבע שכיווצו את ההגנה. בתרגיל בשרטוט למטה ניתן לראות שלברון מוציא את הכדור לבן וואלאס אחרי החדירה וזה מחייב את שומרו, ג'יימיסון להישאר איתו. וואלאס מוסר מסירה מהירה לדניאל גיבסון שחופשי על השלוש בלי אופצייה של ג'יימיסון לצאת אליו.

הוויזארדס עשו היום הכל כדי להוציא את לברון מהמשחק, מאמנם יזם לאורך כל הערב, אבל זה היה מסוג אותם ימים שאי אפשר לעשות מול המלך כלום. לברון סיים את המשחק עם 34 נק', 12 רי' ו7 אס', אבל התרומה שלו הייתה הרבה יותר גדולה ממה שמראה הסטטיסטיקה. לברון לארך כל המשחק חדר והיה שותף למשחק הקבוצתי הנהדר של חבריו (23 אס'), כשהגיעו הגנות הקומבינציה הוא הצליח לשבור אותם נהדר והוא אחד האחראים ל13 השלשות של הקאבס במשחק פלייאוף בחוץ. כמה אירוני שבסופו של דבר המשחק הוכרע על שלשה מהפינה.

הנה קליפ של השלשות הנהדרות של הקאבס אחרי הנעת כדור ללא שלשת ניצחון:

יום ראשון, 27 באפריל 2008

הלייקרס בבית ספר להגנה מול הנאגטס

אני לא מתפלא בכלל שעם כניסתנו לפלייאוף כמעט כל הרשומות עוסקות בהגנה. כל הקבוצות שמנצחות ושולטות בסדרה שלהן עושות זאת בעזרת הגנה טובה יותר על היריבה.
במשחק ששודר אתמול בין הנאגטס ללייקרס המשיכה הנאגטס לא לשמור במרבית דקות המשחק (חוץ מדקה וחצי של מומנטום ברבע השלישי) וגם להתקיף בצורה טיפשה נגד הלייקרס שהגיעה כמו שמגיעים למשחק חוץ בפלייאוף עם הגנה חזקה וטובה, התקפה סבלנית, רוטציה מצויינת ודיכוי כל מומנטום מצד הנאגטס. פיל ג'קסון עושה לאורך כל הסדרה בית ספר לכדורסל לג'ורג' קארל שנראה אובד עצות עם החבורה המוכשרת שלו.

הלייקרס יודעים שכדי לעבור את הסדרה עליהם לעצור שני דברים בולטים בהתקפת הנאגטס: את ה-dribble-drive offense של הנאגטס בהנהגת הגארדים הזריזים כמו איייברסון וג'יי אר סמית ואת הבידודים של כרמלו.
כשמסתכלים על שלושת משחקי הפלייאוף של כרמלו השנה, ניתן להבין מדוע הוא עדיין בחיים לא הצליח לעבור סיבוב פלייאוף, הוא מתעקש על זריקות קשות, התקפות מהירות ולא מצליח להבין שכדורסל הוא משחק קבוצתי. דווקא כרמלו שהגיע לליגה בתור ווינר שזכה במכללות, יכול לקבל את תווית הלוזר שלא עובר סיבוב פלייאוף.




הלייקרס התמודדו עם הבידודים של כרמלו בסוג הגנה שנקרא "defensive overload". כמו שניתן לראות, הלייקרס שומרים לאורך הפוזשן הגנה אישית רגילה, ברגע שהכדור מגיע אל כרמלו אנתוני בבידוד, מתחילה ההגנה להצטופף לכיוונו. השומר של כרמלו מונע ממנו את הזריקה, למאר אודום עוזב את השחקן שלו בוויק סייד ומכסה את הצבע מפני חדירה של כרמלו על הבייסלין ודרק פישר מצמצם לכיוון כרמלו על מנת לעצור את החדירה האפשרית מהאמצע. הלייקרס החליטו לתת לכרמלו לנצח אותם רק דרך יכולת המסירה שלו, וזה בערך כמו שסוריה תנצח את ישראל במלחמה דרך הנשק האטומי שלה, דבר שלא קיים אך עם עבודה קשה יתכן והתקיים בעתיד.


כרמלו נעצר על 16 נק' ב5 מ-22 מהשדה בהופעה אנוכית שגם הקהל הביתי שלו לא אהב. ההשתהות שלו עם הכדור תקעה את התקפות הנאגטס, הובילה לשלושה איבודים אישיים שלו ולאחד המשחקים ההתקפיים הרעים ביותר של דנבר העונה עם רק 84 נק'. נקווה שג'רי סלואן והמשחק הקבוצתי המצויין של הקבוצה שלו יתנו ללייקרס פייט יותר רציני באחת מסדרות הפלייאוף שאני יותר מחכה להם בשנים האחרונות.

יום שישי, 25 באפריל 2008

ההגנה האגרסיבית של טורונטו מחזירה אותה לסדרה

לאחר שני המשחקים הראשונים, נראה שטורונטו, וושינגטון ויוסטון אובדות עצות מול יריבותיהן החזקות ויכולות אפילו להגיע למצב של סוויפ. דרון וויליאמס חגג על המחליפים של הרוקטס אבל היום נחסם ע"י לאנדרי במהלך האחרון והפסיד הפד מפתיע בבית, לברון עשה מה שהוא רוצה מול הוויזארדס בביתו אבל כשיצא החוצה לכיוון הבית הלבן נתן את אחד המשחקים החלשים שלו שראיתי, הרבה בזכות הגנה מצויינת של הוויזארדס והווארד נעצר ע"י הגנה גדולה של הראפטורס.

ההגנה של טורונטו עשתה הכל כדי לשבש את רצף המשחק ההתקפי של אורלנדו: לחצה את מובילי הכדור, סגרה קווי מסירה, הביאה דאבל טים על הווארד והמשיכה ברוטציה הגנתית מצויינת, מנעה חדירות ואיתגרה זריקות מבחוץ. אורלנדו נשארה על 94 נק' ב46% מהשדה עם שליטה בריבאונד (42-34, שאורלנדו שולטת בריבאונד היא מנצחת) ועם כפייה של 14 אי'.




לחץ על מובילי הכדור:

פורד ובמיוחד קלדרון לא עזבו את מובילי הכדור של אורלנדו גם בחצי שלהם כשלחצו עליהם וניסו להוציא להם את הכדור מהידיים. הרכזים של המג'יק נאלצו לעשות זיגזגים בחצי שלהם עד שיעברו את החצי בלי איבוד, לאחר מכן התקשו בהתחלת ההתקפה, והופה, הסט ההתקפי מתחיל כשיש 12 שניות לסיום ההתקפה.

דאבל טים ורוטציה:

הדאבל טים על דוויט הווארד היה מתבקש לאורך כל הסדרה, אך רק במשחק השלישי אחרי שתי הופעות של 20 ו20 מצידו, הגיע הדאבל טים בצורה טובה. בזמן שהכדור היה כבר באוויר, הגיע השחקן לדאבל טים כדשי לא לאפשר להווארד לתת את המסירה המהירה או להוריד כדור לרצפה. התוצאה 19 נק', 12 רי' ו6 איבודים. הישג!

דיניי על הכנסת הכדור לפוסט:

השומר של הווארד תמיד נמצא עם יד מלפניו כדי למנוע את המסירה אליו, כששחקן נוסף נמצא בעמדת עזרה בה הוא אמור לקחת את הכדור הנמסר לכיוונו. עדיין הווארד יכול כמעט תמיד לקבל את הכדור בגובה בעזרת ניצול מוטת הידיים והניתור שלו, אך עד שהוא יחזיר אותם למטה, יגיע הדאבל טים ויכפה עליו איבוד כדור.

יום חמישי, 24 באפריל 2008

הסלטיקס משתמשת בפוסט אפ מוקדם של גארנט

הסלטיקס בנתה את המשחק שלה לאורך העונה בעיקר על הסט גיים הנהדר שלה (http://ballil.blogspot.com/2008/03/blog-post_15.html), אבל הלילה הייתה לנו אופצייה לראות דבר שבוסטון עושה לאורך כל העונה והוא משחק מעבר בו קווין גארנט מקבל את הכדור בפוסט אפ.
לקווין גארנט ולמרבית הגבוהים הדומיננטים ב-NBA הרבה יותר קל לייצר נק' בשניות הראשונות של ההתקפה לפני שההגנה מסתדרת וללא יכולת שלה להביא דאבל טים. כמעט ממחצית הנק' שלו בסלטיקס עושה גרנט בשניות הראשונות של ההתקפה, כשגארנט מקבל את הכדור על הפוסט בשלב מתקדם יותר של ההתקפה, הוא בדר"כ מעדיף לחכות לדאבל טים ואז להוציא אותו החוצה לאחד הגארדים הטובים של הקבוצה.






המהלך מתחיל אצל רונדו שיודע לדחוף את הכדור קדימה מצויין בהתקפת מעבר ומוסר אותו לפוזי על הכנף בעמדה בה הוא יכול לעלות לשלשה במעבר. פוזי מחפש את גארנט שמגיע למצב של בידוד על הלואו פוסט עם השומר שלו ללא שום יכולת של ההגנה לדאבל טים אגרסיבי כדי שיוציא את הכדור מהיד.


רונדו מנצל את התעכבותו של השומר שלו בירידה להגנה וחותך מצויין אל הסל, קווין גארנט שמוסר השנה מצויין במדי הסלטיקס מוצא אותו ללייאפ קל.

קבוצה נוספת שיודעת ללכת לפוסט בתחילת התקפה היא פיניקס סאנס. שאק הוא בלתי עציר כשהוא מקבל את הכדור על הלואו פוסט בשניות הראשונות של ההתקפה, אך בגלל בעיות קונדישן, הוא לא יכול לעשות את זה מספר רב של פעמים במשחק.

הנה תמונה של שאק עושה את זה אתמול מול קבוצת ההגנה במעבר הטובה בליגה:

יום רביעי, 23 באפריל 2008

הדומיננטיות של הווארד

דווייט הווארד מהאורלנדו מג'יק הפך היום לאחד היחידים בהיסטוריה שנותן בשני משחקי פלייאוף רצופים מספרים של 20 ו20 (משחק מספר 1: 25 נק', 22 רי'; משחק מספר 2: 29 נק', 20 רי') כשהלילה הוא מוסיף רק 3 בל' לעומת 5 במפגש הקודם. דוויט הווארד שזכה לכינוי "סופרמן" אחרי הזכייה בתחרות ההטבעות בפברואר נראה בלתי עציר, הוא משלב כמות נדירה של כוח ואתלטיקה ולא נראה שאחד מגבוהי הליגה יכול להתמודד איתו מבחינה הגנתית.

התצוגה של הווארד הלילה:


הווארד הפך השנה מבחירה ראשונה בדראפט למפלצת בלתי ניתנת לעצירה בתוך הצבע. הווארד עובד במהלך כל קיץ על שיפור יכולתו האישית ונראה שהשנה כשגופו הגיע למימדים אדירים, הוא מקבל תמורה לעבודתו הקשה. פטריק יואינג עבד עם הווארד ששיפר את הסיומת שלו ועמד על 60% מהשדה בעונה הסדירה ו67% עד כה בפלייאוף. הוא מלך הריבאונדים של הליגה ולמד לשחרר את הכדור קדימה לאחר התפיסה ולדחוף את קבוצתו להתקפת המעבר. אפשר לומר שהווארד צריך לשפר את יכולת המסירה שלו כשמגיע עליו הדאבל אפ אבל מרבית הדאבל אפים שעושים עליו פשוט לא מזיזים לו. אחוזי העונשין שלו מזעזעים (שחקן שמגיע הרבה לקו) אבל בעלייה קטנה במשחקים האחרונים ונראה ששיפור שלהם יהפוך אותו לשחקן קטלני הרבה יותר.
מבחינה הגנתית הוא גם עובד נהדר העונה בניגוד לגבוה הקפיצי השני בליגה (אמארה סטודמייאר), הוא משמש כמטרייה אווירית בכל ניסיון כניסה לצבע של אורלנדו, שולט לגמריי בריבאונד ואף חוטף חטיפה למשחק. והוא רק בן 22.

Dwight Howard Workout:


הווארד הוא הריבאונדר הטוב בליגה והנה וידאו מצויין שלו בו הוא מסביר על הדומיננטיות שלו במאבקי הריבאונד:


טיפים לשיפור הריבאונדים:

  • תמיד לסגור את היריב (בוקס אאווט) ולעמוד לפניו, גם אם מדובר במאבק על ריבאונד התקפה. לשחקן שמצליח לסגור את יריבו יש יתרון מכריע במאבק על הריבאונד. במהלך הבוקס אאווט צריך לרדת עם הגוף נמוך ולהשתמש גם בידיים כדי למנוע מהיריב להשיג את הכדור.
  • מרבית הכדורים החוזרים נופלים לצד הנגדי מצד הזריקה ולכן כדאי להתמקם בצד זה מבעוד מועד.
  • ריבאונד הוא עניין של מיקום לא פחות מעניין של מימדים, גם שחקנים נמוכים כמו קיד עם חוש לריבאונד יכולים לסיים משחק עם לא פחות ריבאונדים משחקנים שגבוהים מהם ב-20 ס"מ.

יום שלישי, 22 באפריל 2008

הקאבס יכולים ללכת עד הסוף?

הקאבס נתנו הלילה ככל הנראה את הופעת התכלית הגדולה ביותר בפלייאוף הזה עד כה, לברון עשה מה שהוא רצה מול שניים או יותר שומרים של הוויזארדס, איגלאוסקאס ובן וואלאס נכנסו למצב פלייאוף ועשו את העבודה מתחת לסלים, וואלי שרביאק נזכר שהוא הגיע לקליבלנד כדי לקלוע, מוליכי הכדור הצעירים עשו את העבודה וכל 12 השחקנים עלו על לוח הקלעים.
לברון נתן אתמול משחק מפלצתי באמת: 30 נק', 12 אס' ו9 רי', ריבאונד אחד מטריפל דאבל. הוויזארדס ניסו לעצור אותו בכל דרך אפשרית, הרבה פעמים בשמירה של שני שחקנים וחצי, ועדיין הוא הגיע לטבעת או עלה לזריקות טובות מתי שהוא רצה. הדאבל אפ שהגיע עליו לאורך המשחק גרם לשחקן אחד להיות פנוי ולברון זיהה אותו מצויין, בדרך כלל אחרי כיווץ ההגנה בחסימה. לאחד שראה את המשחק נראה שלברון מסר יותר מ-12 אסיסטים.
עדיין לא נמצאה הנוסחה לעצור את לברון ולי אישית נראה שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה בכל ערב נתון (נשארו לו 14 לאליפות). הוא נותן הגנה טובה ועוזר בריבאונד, מזין את שאר שחקני הקבוצה באס' לסלים קלים אחרי חדירות ולא יקרה כלום גם אם הוא לא יהיה ביום קליעות טוב מבחוץ כי הוא פשוט יתחיל לחדור. המאמן שיצליח להגיע לנוסחה לעצירת לברון ינצח את הקאבס.

אז סטיבנסון, הוא עדיין אוברייטד?


החדירות של לברון לסל כיווצו את ההגנה ופתחו אופציות נהדרות גם לשאר השחקנים להתבלט. וואלי שרביאק הצליח לייצר נק' שהוא התקשה לאורך העונה והוריד קצת מהעומס על לברון עם 15 נק' (לעומת 8 בלבד במהלך העונה הסדירה), בן וואלאס הוסיף את ניסיון הפלייאוף שלו בהגנה ואף תרם 8 נק' ו2 אס' בהתקפה, איגלאוסקאס המשיך להיות דומיננטי מתחת לסליים עם 16 נק' באחוזים מצויינים ועזרה בריבאונד ובובי הראה שהוא יודע מה זה פלייאוף עם 13 נק' ב100% מעבר לקשת. נראה שסביב לברון נבנה הצוות המסייע הטוב ביותר שיכל להיבנות, יש לו שחקנים שמשלימים אחד את השני ביכולותיהם על המגרש ונותנים לו להתבלט מעליהם מתוך כבוד והערכה.
המשחק הקבוצתי של הקאבס נראה אתמול מצויין עם לא פחות מ-27 אס' על 10 אי'. השליטה מתחת לסלים היא אבסולוטית למרות הקו הקדמי הטוב של הוויזארדס כשמצב הריבאונדים הוא: 49-33 לטובת הקאבס, אי אפשר לתת ליריבה 16 פוזשנים נוספים ולצפות לנצח, כל משחק הפלייאוף בנוי על יצירת כמה שיותר פוזשנים ע"י כפיית איבודים ושליטה בריבאונד ובסופו של דבר לקבוצה שמגיעה יותר לסל יש סיכוי גבוה בהרבה לנצח.

עבודת צוות של הקאבס:



הקאבס הם עדיין רק הפייבוריטים השלישיים שלי שמירה על התואר שלהם וזכיה באליפות המזרח אחרי בוסטון וככל הנראה גם אחרי דטרויט שמעוררת אצלי מספר סימני שאלה לאחר הפסד הבית לסיקסרס. אם לברון יעשה את זה השנה וישחזר את העלייה לגמר על חשבון הטריו של הסלטיקס או הראש של טיישון פרינס, הוא יהפוך כבר בגילו לאחד הגדולים בהיסטוריה.

*אני בדרך כלל נגד פוסטים מהסוג הזה שעוסקים ביכולת אישית של שחקן ללא שום ניתוח טקטי, אבל לאחר שראיתי את תצוגת התכלית של לברון בלילה הזה שכלל רק 2 משחקים, הרגשתי שיהיה כאן קיפוח אם הוא לא יקבל כאן פוסט על אחת מהופעות הפלייאוף הדומיננטיות שראינו בשנים האחרונות.

יום שני, 21 באפריל 2008

זאת לא הגנה

לאורך כל העונה חשבתי שברגע שהחבורה המוכשרת של הנאגטס יגיעו לפלייאוף, הם גם יתחילו לשחק כדורסל ולעשות הגנה, בדיוק כמו שהם עשו במשחק שהביא אותם לפלייאוף נגד גולדן סטייט. אתמול יצא לי לראות את אחת מהופעות ההגנה הגרועות שראיתי בפלייאוף (אם לא הגרועה ביותר) והתקפה חסרת שום תיכנון ואינטלגנציית משחק. ההפרש נגמר רק ב-14 והיו אפילו חלקים שבהם הנאגטס היו צמודים ואף הובילו (כשכרמלו אנתוני על הספסל כמובן), אך היה ניתן לראות בכל פוזשן במשחק, מיהי הקבוצה שסיימה את המערב במקום הראשון ומי הם השחקנים שגררו את הנאגטס המוכשרים למקום 8.
רשומה מהעבר על ההגנה של הנאגטס: http://ballil.blogspot.com/2008/03/blog-post_19.html

החגיגה ההתקפית של הלייקרס:


הגנה אישית:
עוד לפני המשחק, היה ברור לכולם שלדנבר תהיה בעייה עם הלייקרס במצ'אפים בגלל יתרון גובה בולט בכל העמדות. אייברסון וה1.83 שלו לא יכולים לשמור את קובי שגבוה ממנו ב-15 ס"מ ולכן הגיע ג'ורג' קארל מהבית עם מצ'אפים חדשים וקצת משונים להגנה האישית איתה פתחה דנבר את המשחק: פישר-קארטר, קובי-מארטין, גאסול-כרמלו, אודום-קמבי וראדמנוביץ' - אייברסון. בשלב מוקדם מאד של הרבע הראשון נכנס וולטון במקום רדמאנוביץ וחגג על אייברסון (20 ס"מ מעליו בגובה), בדקות הראשונות כל ההתקפות של הלייקרס עברו דרך וולטון שכיווץ את ההגנה של הנאגטס שבאה לעזור לאייברסון בשמירה עליו ואח"כ מכן איחרה ברוטציה וגרמה ללייקרס לקבל זריקות חופשיות. וולטון סיים את הרבע הראשון עם 4 אס'.
העובדה שכרמלו אנתוני סיים את המשחק עם 30 נק' ו12 רי' יכולה להטעות הרבה אנשים, כרמלו היה איום. הוא לא ראה אף חבר לקבוצה וזרק זריקות קשות על ראש של שומרים טובים, 7 מ-12 הריבאונדים שלו הגיעו בהתקפה - כמעט תמיד מהחטאות של עצמו, וכל התקפה שהגיעה אליו נתקעה בגלל ההשתהות שלו עם הכדור (אין פלא שהדקות הטובות של דנבר הגיעו כשכרמלו היה על הספסל). כולנו יודעים שהוא לא אוהב לשמור, אבל לקבל 36 נק' על הראש מגאסול עם כמעט 75% מהשדה זאת בושה.

הגנה איזורית:
זה היה ברור שההגנה האיזורית תגיע בשלב מסויים ואכן ג'ורג' קארל שהתייאש מההגנה האישית המזוויעה של חניכיו, עבר להגנה איזורית 2-3 שהריצה דנבר חלקים רחבים העונה ועבדה נהדר במשחק הכי חשוב שלה העונה נגד גולדן סטייט.
שתי בעיות מרכזיות היו לדנבר בהגנה הזאת:
הבעייה הראשונה של דנבר הייתה ששחקניה שכחו שגם באיזורית צריך לשמור. הקו הקדמי זז באיטיות, שחקנים חדרו לסל ללא ליווי, ההגנה לא איתגרה זריקות מבחוץ ושחקנים לא סגרו לריבאונד מתוך הנחה מקובלת בהגנה איזורית של אי לקיחת אחריות אישית.
הבעייה השנייה באיזורית של דנבר הייתה דווקא של מאמנה, ג'ורג' קארל, בתיזמון הכניסה לשמירה איזורית. ההגנה האיזורית של ג'ורג' קארל התחילה שעל המגרש אצל הלייקרס: פארמר, וויאצ'יץ, רדמאנוביץ, אודום וטוריאף. כלומר, שלושה שחקנים אירופאים ששמרו איזורית לאורך הקריירה שלהם עד הגעתם לNBA, רכז מכללות מצויין שניהל את המשחק של UCLA מול כל סוג הגנה אפשרית ושועל ותיק בדמות אודום שהיה לטעמי המצטיין אתמול בשורות הלייקרס. תזמון הוא דבר מכריע בכדורסל, ומי יודע איך הייתה מצליחה האיזורית הזאת דווקא נגד ההרכב הפותח של הלייקרס ובעיית המיס-מצ'ים?
הלייקרס התקיפו את האיזורית בצורה טובה (לא שזה היה קשה במיוחד), הנעת הכדור מול התזוזה העייפה של ההגנה הביאה להרבה זריקות פניות מבחוץ (9 שלשות ב45% לליקרס לאורך המשחק ביום שבו קובי על 1 מ-5), הכדור הגיע הרבה לשחקן על ההייפוסט שצופף את ההגנה ופתח אופציות מסירה רבות והלייקרס עם הנעת כדור נכונה הגיעה לכמות עצומה של קרש-סל.

בכלליות יש לי הרבה מה לומר על ניהול המשחק הכושל של ג'ורג' קארל אתמול, החל בחלק ההגנתי בו טעה בשימוש בהגנות ובהתאמת ההרכבים ועד לחלק ההתקפי, עם הקרדיט המוגזם שכרמלו אנתוני מקבל כשקלייזה נמצא במשחק מדהים של 23 נק' עם 9 מ-13 מהשדה וה-0 IQ בהתקפה העומדת של הקבוצה שהגיעה לסקור של 114 נק' רק בזכות הברקות אישיות.
קשה לי לראות את הנאגטס של ג'ורג' קארל במתכונת הנוכחית עוברים את הלייקרס וקשה לי לראות את ראשי דנבר משאירים את ג'ורג' קארל בתפקיד לעוד עונה אחרי שראו מה הוא עשה עם סגל שיכול לקחת אליפות.


מעקב אקס פאקטורס: לאחר שעברו כל משחקי הסיבוב הראשון, הגיע הזמן לרשום מה עשו השחקנים שהגדרתי כאקס פאקטורס.
קייל קרובר - 11 נק' באחוזים טובים ב-25 דק', היה ממובילי הריצה של יוטה עם שתי שלשות רצופות ובלוק על טי-מאק.
ג'ורדן פארמר - השתתף בחגיגה ההתקפית של הלייקרס עם 6 נק' ו3 אס' ב18 דק'. משחק סולידי.
ראג'ון רונדו - משחק פלייאוף ראשון לגארד הצעיר עבר בהצלחה, 15 נק', 6 רי', 2 חט' ו9 אס' מול 0 אי', סיפתח נהדר.
חוזה קלדרון - עלה מהספסל וניהל בצורה טובה את המשחק של הראפס עם 9 נק', 8 אס' ו0 איבודים.
היידו טורקוגלו - משחק נהדר לטורקי עם 19 נק', 6 רי', 6 אס' באחוזים טובים ודאנק שיכנס להיילייטס של הסיבוב הראשון.

יום ראשון, 20 באפריל 2008

תרגיל חוץ של פיניקס לשלשה של נאש

השעה היא 9:40, אני בדיוק מסיים לשתות את התה שלי ומחליט שהגיע הזמן להסתנן מליל הסדר לפני הפקקים למשהו קצת יותר מעניין, כנראה שלא הערכתי עד כמה המהלך שלי היה נכון. הסאנס נגד הספרס היה אחד ממשחקי הפלייאוף היותר גדולים שראיתי (בטח למשחק ראשון בסיבוב ראשון): הרמה, המתח, התחרותיות, השנאה בין הקבוצות ו10 דק' בונוס שקיבלנו לזמן המקורי של המשחק. אז לצערי, אני וכנראה עוד כמה מאות ישראלים נאלצנו לראות את המשחק מול 17 אינץ' במחשב ולא עם כל המשפחה אחרי הסדר, אבל אני בטוח שאין מישהו שהתחרט על ההחלטה לצפות במשחק.
השלשה של דאנקן (הראשונה שלו העונה) בסוף ההארכה הראשונה היא הדבר שכולם יזכרו מהמשחק הזה, אבל אי שם בסוף ההארכה השנייה הייתה שלשה לא פחות גדולה של נאש שהייתה אמורה לגרור את המשחק להארכה שלישית (עד שהגיע ארגנטינאי בצורת עכביש שקילקל עוד 5 דקות של התענוג הזה).

במצב של 19 שניות לסיום ההארכה השנייה, דייק בארי מהספרס בשתי זריקות עונשין והעמיד את התוצאה על 115-112 לס"א. מייק ד'אנטוני לקח את הפסק זמן האחרון שלו במשחק, כשברור לכולם שהסאנס הולכים לצאת ממנו עם תרגיל לשלשה שתשווה את המשחק:

נאש מתחיל בפינה של הוויק סייד ועובר 3 חסימות בשביל להתפנות לזריקה טובה, אך השומר שלו מצליח לעבור איתו את כל החסימות ונאש עדיין לא מקבל את הכדור. כעת בוריס דיאו חותך לכיוון האלבואו ומקבל את הכדור.
כעת בוריס דיאו צריך להוציא את הכדור לאחד הגארדים על קו השלוש לשלשה. נאש חוסם למוציא החוץ ובורח לפינה כדי לקבל את הכדור מדיאו, ס"א טועה בהגנה על החסימה, כששומר אחד מבצע חילוף ואילו שומר אחד נשאר על השחקן שלו וכעת לנאש יש אופצייה לקבל כדור לשלשה פנוייה.
חשוב לציין שעדיין הזריקה שנאש זרק הייתה קשה מאד עם נפילה לצד ורגליים לא מסודרות לכיוון הסל, זאת זריקה שנכנסת באחוזים נמוכים מאד.


יום שבת, 19 באפריל 2008

עונה סדירה NBA 2007\2008: סיכומים

אז רק לפני יומיים נגמרה אחת העונות הסדירות הגדולות בהיסטוריה מכל הבחינות (כמות טריידים, מאזנים, תחרותיות וכו..) וכבר הלילה אנחנו יוצאים לפלייאוף עם המון ציפיות כשבמערב כל תוצאה אפשרית ובמזרח גמר בין דטרויט לבוסטון נראה הכרחי ונצטרך לראות איך הווארד ולברון מנסים להרוס אותו. אמנם בערך כל אתר עם כתב שמכיר יותר מ3 קבוצות בליגה הכין כתבת סיכום לעונה הסדירה (וכולם גם נראו אותו דבר) אבל הרגשתי שגם עליי להראות את הזווית שלי, אז קבלו את זה, פרסי הבלוג לאחת מעונות ה-NBA הגדולות בהיסטוריה.

MVP - קובי בראיינט:
גם אני נקלעתי להתלבטות בין קובי לכריס פול אבל כנראה שלבסוף האי-הערכה של כל העולם למעשיו של קובי העונה גרמו לי לבחור בו. השורה הסטטיסטית נראית ככה: 28.3 נק', 6.3 רי', 5.4 אס', 1.8 חט', 0.5 בל' ומקום ראשון במערב הקשה בהיסטוריה ככל הנראה. יש הרבה דרכים לקלוע סל, קובי הוא הבחור שמכיר את כולם הכי טוב, אבל השנה נראה שהוא עושה הרבה יותר מזה, אמנם האסיסטים שלו לא מגיעים ממשחק קבוצתי כמו סטיב נאש אלא יותר מניצול העזרה בחדירות אך ניתן לראות שקובי של השנה מבין שקובי לבד לא יביא אליפות. קובי הוא קילר, גם בהתקפה וגם בהגנה הוא מוכן לרצוח את היריב וזה מה שהופך אותו גם לאחד משחקני ההגנה של העונה לטעמי ונותן לו יתרון על שאר המתמודדים איתו לתואר ה-MVP.

חמישיית העונה - כריס פול, קובי בראיינט, לברון ג'יימס, אמארה סטודמייאר ודוויט הווארד:
כריס פול הפך השנה לפליימיקר הטוב בעולם: הוא קולע, חודר, מוסר, שומר, חוטף, לוקח ריבאונדים, משפר את חבריו ועושה בערך הכל בשביל להפוך את הקבוצה שלו לטובה יותר. האקטיביות והבנת המשחק שלו הן משהו מדהים ואל תתפלאו עם עוד שנתיים נראה אותו מקבל את תואר ה-MVP.
לברון ג'יימס היה לאורך כל העונה פשוט בלתי עציר. בכל פעם שהוא רצה לקחת את הכדור עד לטבעת, הוא הצליח, כשהתעקשו לעצור אותו, הוא הצליח + עבירה. בפלייאוף יגיע המבחן הגדול שלו כשכל הקבוצות היריבות שישחקו נגד הקאבס יגיעו עם תוכניות מורכבות מהבית לעצור אותו, אם הוא יצליח לתת הופעה אינדיבידואלית ענקית כמו בגמר המזרח שנה שעברה, אז אולי נראה השנה אליפות בקליבלנד, אם לא, הם פשוט יאלצו לחכות שם שנתיים-שלוש.
אמארה סטודמייאר הוא הנהנה העיקרי מהגעתו של שאקיל לפיניקס. אמארה מקבל הרבה יותר חופש ומנצל את העובדה שהוא גובר על כל שומר שיציבו מולו ב1 על 1. לטעמי בשבועות האחרונים של העונה הוא היה אחד המועמדים גם לתואר ה-MVP של הליגה אבל עם ההגנה שלו המועמדות נפסלת על רמאות.
דוויט הווארד הוא ההפתעה הנעימה של העונה הזאת בליגה, הסנטר של אורלנדו הפך מבחירת דראפט ראשונה למפלצת הכי מפחידה בליגה. בחלק הראשון של העונה כשההגנות עדיין לא הכירו אותו הוא היה פשוט בלתי עציר כשקלע, קטף ריבאונדים, קלע, סגר את הצבע הרמטית בהגנה, קלע, זכה בתחרות ההטבעות, קלע, קיבל את הכינוי סופרמן, קלע ומדיי פעם הוסיף עוד כמה קליעות שהובילו את אורלנדו למקום 3 במזרח בעונה כיפית. מעניין יהיה לראות אותו בפלייאוף מראה את היכולת של תחילת העונה.

חמישייה שנייה: דרון וויליאמס, טי מאק, ג'ינובילי, גארנט, יאו מינג.

רוקי העונה - קווין דוראנט:
הציפייה שלי לראות את פורטלנד עם אודן בשנה הבאה היא ענקית ובנתיים אני צריך לבחור ברוקי העונה שלי בדוראנט, שחקן שראיתי בערך שניים וחצי משחקים שלו העונה אבל גם שתי קליעות קלאץ' ענקיות מול דנבר וכמה משחקים עם 30+ נק' שמראים שהילד מאוקלהומה מוכן לליגה, השאלה אם הסוניקס החלשים מוכנים אליו. עוד רוקיס עם עונה טובה: אל תורנטון, ג'מאריו מון, מייק קונלי, אל הורפורד ולאיס סקולה. כנראה שגם אני כבר מחכה לכתוב את הפיינה הזאת בעונה הבאה עם ביזלי, רוז, מאיו וכספי:-).

השחקן השישי - מאנו ג'ינובילי:
ללא ספק הבחירה הקלה ביותר שעשיתי בשנים האחרונות (הצבעתי קדימה), ג'ינובילי עולה השנה בכל ערב מהספסל ופשוט הורג את הליגה עם 19.5 נק', 4.5 אס' ו4.8 רי' ללילה של 31 דק'. וזאת רק ההתחלה כי מאנו הוא שחקן של פלייאוף.

השחקן המשתפר - היידו טורקוגלו: (ראה רשומת אקס פאקטורס)
באמצע העונה הלב שלי היה עם קלדרון בקטגוריה הזאת, אבל דעיכה קטנה של הרכז הספרדי מול סיום מצויין של הפורוורד הטורקי גרמה לי לבחור בו כשחקן המשתפר של העונה הזאת, רק שימשיך כך בפלייאוף. מועמדים נוספים: מהמט אוקור, ראפר אלסטון וראג'ון רונדו.

חמישיית ההגנה: כריס פול, קובי בראיינט, שיין באטייה, טיישון פרינס ודוייט הווארד.
ובלי קטנוניות על הצבת פרינס בעמדה מספר 4.

חמישיית המאכזבים: סטפן מארבורי, ג'מאל קרוופורד, קווינטון ריצ'ארדסון, זאק ראנדולף ואדי קארי.
סליחה מראש לקירק היינריך על אי הופעתו בקטגוריה.

הקבוצה המאכזבת - מאימי היט:
אמנם מיאמי זכו בפרס רק כי הניקס הוצאו מהקטגוריה עקב התירוץ של "לא כוחות" אבל מקבוצה עם דווין וויד, שאק\מאריון ועוד חבילת נגרים זקנים שיודעים לקלוע אתה מצפה להרבה יותר ממקום אחרון בליגה, למעשה בתחילת העונה ציפיתי לחצי גמר מזרח. אבל למרות הכל במיאמי יש אופטימיות באוויר לגבי השנה הבאה והדראפט הקרוב, חמישייה של דריק רוז, דוויד וויד ושון מאריון היא לא דבר של מובן מאליו, רק שהראש של הצוות של מיאמי יהיה מספיק חכם בדראפט הקרוב והחזרה של מיאמי לצמרת המזרח יכולה להיות מהירה מהצפוי.

מאמן העונה - ריק אדלמן: אם לא יצא לכם להבין מהרשומות הקודמות כאן על עמדתי בנוגע לתואר מאמן העונה אז הכנתי בשבילכם את הקטגוריה הזאת בסיום. ריק אדלמן חיבר קבוצה עם רכז מהרחוב, שני סטארים שמגיעים למרפאה יותר מלמגרש האימונים, רוקי מעורער וסנטר ותיק שמדבר פחות ברור מדני נוימן לתלכיד הקבוצתי הטוב בליגה, ואפילוקיבל על זה פרס עם רצף הנצחונות ההיסטורי.

יום חמישי, 17 באפריל 2008

יוסטון מתאימים את הסט גיים לחיסרון של יאו מינג

החלטתי להקדיש רשומה נוספת לסט גיים של הרוקטס למען גולשנו הנאמן, ג'רי סלואן, שיאלץ להתמודד עם החבורה של ריק אדלמן באחת מסדרות הפלייאוף היותר מעניינות שנותן לנו הסיבוב הראשון.
ריק אדלמן הוא לדעתי מאמן העונה הסדירה של הליגה לא רק בגלל רצף הנצחונות האדיר שרשם עם הרוקטס אלא גם בגלל הפציעות שפקדו את קבוצתו ודרך ההתמודדות שלו איתן. בעונה בה יאו משחק 55 משחקים ומקגריידי 65 משחקים, הקבוצה צריכה להביא ערך מוסף למגרש בכל ערב ואכן הרוקטס שיחקו לאורך כל העונה את אחת ההתקפות המאורגנות בליגה, וכל זה כשהרכז הראשון שעומד לרשותו של אדלמן הוא ראפר אלסטון שמספר האספיסודות של הכדורסל רחוב בהן הוא משתתף גדולות ממספר תאי המוח שלו. הלילה, במשחק האחרון של העונה הסדירה יכלנו לראות את יוסטון ממשיכה להריץ את הסט גיים האיכותי שלה כשמקגריידי נח ומנצחת את לוס אנג'לס קליפרס החלשה, אך הנתון הסטטיסטי שהרשים הרבה יותר מהניצחון, הוא שהרוקטס סיימו לילה עם 5 איבודים בלבד, קרוב לשלמות.

כך נראה המשחק העומד והמאורגן של הרוקטס:

הסבר:
הרכז בוחר מאחד הגבוהים(5) שנמצאים באיזור האלבואים ומוסר לו את הכדור, לאחר המסירה יורד הרכז לאיזור האותיות בצד הנגדי לצד המסירה. כעת הגבוה שלא עם הכדור (4) והרכז (1), חוסמים חסימה כפולה לשחקן מספר 3 (בדרך כלל טרייסי מקגריידי) שמקבל את הכדור כמטר מעל האלבואו.

כעת האופציות של טרייסי רחבות: 1. עלייה לזריקה מעל המגן שהוא קולע באחוזים גבוהים. 2. חדירה דרך האמצע לצבע הפתוח יחסית. 3. משחק פיק אנד רול עם שחקן מספר 5. 4. מסירה לשחקן מספר 4 במידה והשומר שלו מתעכב ביציאה מהחסימה (כמו שקרה בוידאו).

יום רביעי, 16 באפריל 2008

אקס פאקטור

בין כל השיעמומון התקשורתי סביב סיום העונה הסדירה של ה-NBA, יצא לי לקרוא הבוקר כתבה מעניינת של ערן סורוקה במעריב לקראת הפלייאוף שקרב ובא אלינו ועל השחקנים שעלולים להגיע משום מקום ולהכריע אותו. בדיוק כמו שבפלייאוף אשתקד הגיע דניאל "בובי" גיבסון מסוף הרוטציה של הקאבלירס וקבר כמה שלשות שהפכו אותו לשיחת היום ואת הקבוצה שלו לפיינליסטית, סביר להניח שגם השנה יצוצו להם מספר שחקנים ויתנו בפלייאוף תפוקה גדולה מן הרגיל, אולי אלו השחקנים שיקבעו מי תהיה האלופה בסוף השנה.

קייל קרובר:
בעונה מטורפת כזאת, טרייד בין הסיקסרס לג'אז שכולל את גורדון גיריצ'ק וקייל קרובר יכול להיבלע בין השורות בעיתונים ואולי לפעמים גם על המגרש, גיריצ'ק הספיק כבר לעבור לסאנס (קבוצתו השלישית העונה) וקרובר נמצא על הספסל של הג'אז עם 20 דק' למשחק, אבל הטרייד הזה מבחינת יוטה הרבה יותר משמעותי ממה שהוא נראה. קרובר הוסיף לג'אז מימד של קליעה מבחוץ (ביחד עם הקליעה המתייצבת של אוקור), ובקבוצה שבנוייה על חדירות של וויליאמס ומשחק פוסט של בוזר - הקליעה מבחוץ היא סופר משמעותית בגלל המבטים הפנויים הרבים שנוצרים. יוטה צריכה להפוך את ה40% של קרובר מעבר לקשת לנשק מסוכן שלא כל הקבוצות ידעו איך להסתדר איתו.

ג'ורדן פארמר:
הלייקרס היא הקבוצה המפחידה ביותר בליגה ברגע שמסתכלים על עמדות 2,3,4,5 (קובי, אודום, גאסול וביינום) אבל בלי מוביל כדור שיצליח לנהל את ההתקפה העומדת בצורה טובה ולשלוט בקצב המשחק בלי איבודים - הסיכוי של החבורה של קובי להצלחה נמוך מאד. היהודי המוכשר שודרג השנה גם ביכולתו וגם במעמדו בקבוצה (מעמד של שחקן חשוב ברוטציה במקום מעמד של חבר טוב של קובי) והצורה בה הוא ינהל את המשחק של הלייקרס בפלייאוף תהיה מכרעת להצלחת הקבוצה. יהיה מעניין לראות אם פיל ג'קסון ינסה לשחק עם חמישיות שיכללו בתוכם את פארמר ופישר ביחד כדי לנצל את הקליעה והניסיון של פישר בעמדה מספר 2 ואת העובדה שהידיים שלו הן האחרונות שירעדו במצבי לחץ (מה שלא בטוח לגבי גאסול, ביינום וכמובן אודום).

ראג'ון רונדו:
רונדו הוא אחד השחקנים שכבר יצא לי לשבח כאן ברשומות קודמות. הרכז של הסלטיקס הצליח להפוך השנה מפצצת אנרגיה שיודעת להוביל כדור לרכז לגיטימי בליגה. קבלת ההחלטות שלו טובה, השליטה בקצב המשחק אבסולוטית, הכניסה לרשימת ההילייטס היומית היא כמעט על בסיס קבוע והטריו מאושר מכל רגע על המגרש. לאחר ההגעה של קאסל, פחדתי מאד שמעמדו של רונדו יפגע והדקות שלו ירדו אך נראה שקאסל המנוסה רק תורם לרונדו וגורם למשחק של הסלטיקס להיראות מאורגן לאורך כל 48 הדקות. אז עדיין לבילאפס וארינאס יש עליו יתרון במצ'אפ, אבל סמכו על דוק ריברס שזה יהיה היתרון היחיד שלהם.

חוזה קלדרון:
קלדרון תמיד היה בובה של רכז:מנהל משחק בחסד, אתלטי הרבה יותר ממה שנראה מהופעתו החיצונית, מוסר גדול וככל הנראה הרכז האירופאי השני בטיבו אחרי טוני פארקר. בתלכיד קבוצתי כמו שבנו בקנדה השנה, חשיבותו של הרכז היא סופר חשובה. קלדרון הצטרך להזין את בוש בצבע, להריץ את מון בהתקפות המעבר, לחפש את קאפונו, פארקר ודלפינו מעבר לקשת וגם להוסיף נקודות משל עצמו, במידה ויצליח לעשות את כל זה ולעבור עם הראפטורס סיבוב או שניים - העונה הנהדרת שלו מבחינה אישית תהוך אותו לאחד הרכזים המובילים בליגה.

היידו טורקוגלו:
הטורקי של אורלנדו נתן השנה עונת שיא משום מקום ולכן הוא מוגדר מבחינתי האקס פאקטור של העונה הסדירה. כשמסתכלים על העונה הנהדרת של אורלנדו (מקום 3 במזרח), רובנו נזקוף את זה למפלצת שנמצאת בעמדת הסנטר ועונה לשם דוויט הווארד, וכך גם מרבית הקבוצות ששיחקו העונה נגד המג'יק. טורקוגלו נראה בתחילת העונה כשחקן שהקריירה שלו לא תתקדם לשום כיוון עם ההחתמה של רשארד לואיס בקבוצה ולכן העונה המדהימה הזאת בה הוא בערך עושה הכל מפתיעה את כל המבקרים. 20 נק' למשחק, 5 רי', 5 אס' ומספר קליעות קלאץ' מדהימות הפכו אותו ליותר מסתם שחקן ליגה ממוצע, ובמידה והיריבות של המג'יק בפלייאוף התייחסו אליו ככינור שלישי או רביעי בהתקה, הם יקבלו בראש.

יום שלישי, 15 באפריל 2008

T-Mac Workout

טרייסי מקגריידי הוא ללא ספק אחד ממצטייני העונה הסדירה ב-NBA לאחר שהוביל את יוסטון ללא יאו מינג לרצף נדיר של 22 נצחונות ומקום גבוה בפלייאוף של אחד הקונפרנסים הקשים והתחרותיים בהיסטוריה. העונה הזאת של טימאק יכולה להפוך להרבה יותר גדולה במידה ויצליח גם בפלייאוף לסחוב את הקבוצה אחריו ולהגיע לשלבים גבוהים לאחר שנים של כשלונות. טרייסי הוא אחד השחקנים שהכי נעזרים באלטיות ובגוף שלהם בליגה כשכמובן בחדירה הוא משתמש בצעד הראשון הקטלני שלו ובניתור הנהדר אך גם בזריקה שלו יש היבט אתלטי בגלל השחרור הגבוה. הנה וידאו נהדר מהקיץ האחרון שמתאר את העבודה שלו עם מאמנו הפרטי במתקני ביתו, תהנו:

יום ראשון, 13 באפריל 2008

התקפה אחרונה גאונית של מכבי

וואוו! למרות שהתיכנון היה לכתוב רק בצהריי מחר את הרשומה על המשחק הזה, אני יושב בבית מזיע וחסר מנוחה עם דחף לכתיבה על אחד המשחקים הגדולים שהיו בתולדות הליגה הישראלית. הרשומה יכלה לעסוק בהופעה האישית המדהימה של ביינום, בחסרון שמרקוביץ זיהה אצל מוריס, בתיכנון המשחק הנהדר של שמיר ששרד ללא הרכז הראשון שלו, בקאמבק של מכבי שהזכיר לי את מה שירושלים עשתה לה בגביע, בהבדלים בין הגנות הקבוצות בין המחציות ובעוד אלף ואחד דברים שאני לוקח איתי להמשך הקריירה שלי כמאמן כדורסל ויכול מאד להיות שיופיעו כאן בבלוג בעתיד, אבל הרשומה הזאת תעסוק בתרגיל הגאוני ששירטט גיא גודס על לוח המאמן של מכבי כשעל השעון 7 שניות בלבד לסיום ההתמודדות. ככה זה נראה:



מכבי מסתדרת לתרגיל החוץ בדיוק כמו שהיא הסתדרה להתקפה האחרונה שלה בשבוע שעבר נגד בני השרון, אז זה נגמר בעבירת חצי והפסד. כל הגנת ירושלים מחכה לתרגיל בין שלושת שחקני מכבי שהסתדרו בטור מאוזן לקו החצי, בדרך כלל במצב כזה מתבצעות שתי חסימות שבסופן שחקן אחד בורח לכיוון הסל בבקדור, שחקן אחד נשאר על קו החצי, ושחקן אחד מתפנה בחצי של מכבי לקבל כדור. בזמן שההגנה של מכבי עסוקה בהתפתחות על קו החצי, מוסר ביינום את הכדור למוריס ורץ במהירות למהלך של תן ולך שנגמר בשתי נק' קלות ומדהימות בפשטותן ששולחות את המשחק להארכה.

צפו למספר פוסטים נוספים בנוגע למשחק המטורף הזה, וידאו של המהלך בהמשך.

http://www.sport5.co.il/HTML/Articles/Article.274.36009.html

Ben Gordon Workout

לאחר ההצלחה הגדולה של רשומת ה-Workout הקודמת של סטיב נאש (http://ballil.blogspot.com/2008/03/steve-nash-20-minute-basketball-workout.html), החלטתי לחשוף אותכם גם לסרטון של העבודה האינדיבדואלית של בן גורדון משיקאגו בולס שהולך לשחק ככל הנראה נגד הנבחרת שלנו בקיץ. אמנם מדובר בוידאו קצר יותר ולטעמי גם פחות טוב בתוכנו אבל עדיין לדעתי ניתן ללמוד ממנו מספר דברים על חשיבותה של העבודה העצמית לכדורסלן.



במידה ורשומה זאת תצליח גם כן, אני מחזיק עוד מספר תוכניות עבודה אישית של שחקנים שיפורסמו כאן בהמשך.

יום שבת, 12 באפריל 2008

הדבר הגדול הבא - ריקי רוביו

אחרי מספר פוסטים על דור העתיד של הכדורסל הישראלי, הרגשתי צורך לכתוב פוסט אחד על דור העתיד של הכדורסל העולמי. אם עדיין לא יצא לכם לשמוע את השם ריקי רוביו (וזה קשה לחובב כדורסל), אז כדאי מאד שתתחילו לשנן את השם הקליט טוב מאד בראש, כי בשנים הקרובות סביר להניח שכולנו נקום בלילות כדי לראות ב-NBA קוסם כדורסל חדש.
היכרות קטנה: ריקי הוא יליד שנתון 1990, כלומר תלמיד כיתה י"ב בגילו (להשוואה קטן מנועם לוי ובן רייס בחצי שנה) המתנשא ל1.93 ומשחק בשתי עמדות הגארד בחובנטוד בדאלונה הספרדית.
תודעת הציבור לריקי התחילה כבר בעודו בן 12 כשהרשים סקאוטרים רבים מרחבי העולם בטורנירים לבני גילו אך הפריצה הגדולה של ריקי הייתה בגיל 14 כשזומן לנבחרת הקדטים של ספרד, הילד השתתף באליפות אירופה עם ילדים שגדולים ממנו בשנתיים אך הצליח להרשים ולרשום ממוצעים טובים בטורניר בו קטפה ספרד את מדליית הארד. ההתלהבות של העם הספרדי מרוביו הייתה עצומה ובגיל 14 ו11 חודשים רשם רוביו הישג סנסציוני כשזומן לקבוצה הבוגרת של ג'ובנטוד בדאלונה והפך לשחקן הצעיר ביותר שמשחק בליגה הספרדית הראשונה, ובשלב מאוחר יותר גם לשחקן הצעיר ביותר שמשחק במפעל היורוליג.
אירוע השיא בקריירה הקצרה של הילד היה באליפות אירופה לקדטים שנערכה במולדתו, ספרד. ריקי סיים את הטורניר עם ממוצעים של 23.3 נק', 12.8 ריבאונדים, 7.1 אסיסטים ו-6.5 חטיפות - כשהוא מסיים את הטורניר כמוביל בכל אחת מהקטגוריות. רוביו השיג במהלך האליפות שני משחקים של טריפל דאבל ומשחק אחד של קוואדרופל-דאבל (!), אך כל זה מתגמד לעומת משחק הגמר שלו נגד רוסיה בו הוא נתן את השורה הסטטיסטית המדהימה הזאת: 51 נקודות, 24 ריבאונדים, 12 אסיסטים ו-7 חטיפות ושלשה מדהימה מחצי מגרש עם הבאזר בנפילה שכפתה הארכה:



כיום ממשיכים להעיד על רוביו שהוא משתפר מדקה לדקה ואתרי האינטרנט ממשיכים לשבור את הראש בנוגע לעיתוי המתאים ליציאתו לדראפט ה-NBA. מאמניו של רוביו מנסים להגדיר את עמדתו היחידה כרכז למרות שמבקרים רבים טוענים שהילד משחק הרבה יותר טוב כסקנד גארד בגלל הקושי שלו לשלוט בקצב המשחק. רוביו הוא לא סקורר במלוא מובן המילה למרות הנתונים הסטטיסטיים שלו, הוא מצליח לקלוע כ"כ הרבה פשוט כי הוא יותר מדיי טוב. בעזרת הנתונים האתלטיים שלו הוא מצליח לפרוץ כל הגנה ולסיים נהדר את החדירות שלו לטבעת או באסיסט לחבר לקבוצה. הקליעה שלו טובה אך לא מושלמת, אבל כשרואים את כמות האימונים השבועית שלו, ניתן להאמין שעם הזמן היא תהפוך למצויינת. חלקים טוענים שגם את משחק ההגנה שלו הוא צריך לשפר אך כשמסתכלים על מוטת הידיים הארוכה שלו והיכולת הפיזית שתהיה לו בעוד כשנתיים כשיגיע לגיל בוגרים, ניתן לשלול את הטיעון הזה ואף לומר שרוביו יוכל להפוך לשחקן הגנה גדול עם חוש הריח שלו לחטיפת כדורים וקטיפת ריבאונדים.

ספורטאים צעירים רבים כבר התגלו כפלופים ענקיים אבל בקשר לריקי רוביו ניתן להתחייב שהוא יגיע לטופ, גם אם זה יהיה רק בדראפט 2011, גדל כאן אחד משחקני הכדורסל המוכשרים שגדלו ביבשת, האירופאים משווים את הנער לפטרוביץ והאמריקאיים למג'יק ג'ונסון - אבל רק המאמנים של הנער מאמינים שהוא יהיה עוד יותר גדול משניהם.

מיקס ריקי רוביו:

יום שישי, 11 באפריל 2008

יוטה ודאלאס עם הבאזר

בצל משחק העונה הסדירה ב-NBA בין דנבר לגולדן סטייט חסה הלילה משחק לא פחות מעניין בין יוטה ודאלאס. שתי הקבוצות מגיעות בלי יותר מדיי לחץ למשחק כשהמקומות של שתיהן בפלייאוף מובטחים, אבל את תתנו לשלווה שריחפה בדיעבד מעל המשחק הזה להטעות אותכם, שתי הקבוצות נקלעו למשחק צמוד עם 15 החלפות יתרון.



דאלאס הובילה ב3 נק' חמש שניות לסיום המשחק כשהמצב על המגרש הוא כדור חוץ מהצד ליוטה. קירלנקו הוציא את כדור החוץ במהלך שהתחיל עם חסימה של קרובר (3) לאוקור (5) במטרה לפנות את הטורקי לזריקת שלשה (אוקור סיים את המשחק עם 100% מקו השלוש 3-3). אני קצת הופתעתי שלא ראינו תרגיל של חסימה לקרובר שגם סיים משחק עם אחוזים מצויינים מהקשת ונחשב כאחד מקלעי השלשות הטובים בליגה.


לאחר שאוקור לא הצליח לקבל את הכדור לזריקה, הוא וקרובר שחסם אותו בורחים לכנפיים ובוזר יורד לחסום לדרון וויליאמס דאוון סקרין. דוין ג'ורג' מאחר בחילוף שביקש קיד ודרון וויליאמס מצא את עצמו עם הכדור לשלשה שנכנסה.

רק היום באיירן מינכן לימדה את חטאפה בכדורגל שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר עם גול בדקה ה-120, וכך גם נוביצקי הראה ווינריות גרמנית כשברח לכנף וקיבל כדור לשלשת ניצחון שנייה שלו השבוע. אדי ג'ונס דחף את הכדור נהדר בהתקפת המעבר וגרם לקרובר לצאת אליו וכך השאיר את נוביצקי לזריקה כ"כ פנוייה בשנייה כזאת קריטית.

יום רביעי, 9 באפריל 2008

הנוער עלה על הבוגרים

קבוצת הנוער של מכבי ת"א זכתה הערב בגביע המדינה לנוער לאחר שגברה בצורה משכנעת על קבוצת הנוער של גליל עליון. כמה הערות שלי לגמר גביע בינוני:

  • האיזוריות של הגליל - עוד הרבה לפני שריקת הפתיחה היה ברור לכולם שלמכבי יש יתרון גובה ברור בכל מצ'אפ על המגרש. הקבוצה של מכבי מצויידת במספר סקוררים גדולים והאיזוריות שגליל שמרה היום היו נדרשות. מכבי הגיעה מוכנה לכל הגנה שגליל שמרה. טישמן ניהל את המשחק בצורה מצויינת והקבוצה הניעה את הכדור בסבלנות ובחוכמה מול האיזוריות של גליל והצליחה ליצור פעם אחר פעם סלים קלים מתחת לסל והגעה לזריקות טובות מבחוץ. לנוער של מכבי, בדיוק כמו לבוגרים, יש יתרון של גבוהים שיכולים לצאת החוצה ולמסור מעל הגנת היריב.
  • פאוול סל - סטטיסטיקה מדוייקת של המשחק עדיין אין לי, אבל לא הגיוני מבחינת הגנת הגליל שמכבי תקבל פעם אחר פעם סל ועבירה. אתה רוצה לעשות פאול - תדאג שאין סיכוי שהשחקן יצליח להשלים את הזריקה לסל. אני מקווה ששחקני הגליל למדו היום לקח חשוב להמשך דרכם בכדורסל.
  • בן רייס - ה-M.V.P שלי היום. רייס הוא השחקן המקופח היחיד מהחמישייה של מכבי שעדיין לא הופיע כאן בסדרת הכתבות על דור העתיד (בקרוב יגיע זמנו) אך רייס סוגר עונה נפלאה עם גביע, העלאה של אליאנס לליגת העל לתיכונים ואולי גם אליפות בעתיד. רייס הראה היום פרט ליכולת נהדרת ויסודות כדורסל מצויינים, גם הרבה הקרבה ונחישות. רק תעבוד על העונשין ילד והכל יהיה בסדר. רייס סיים את המשחק עם 24 נק', 9 רי' ו3 אס' כשקצת מאחוריו דניאל רום עם 22 נק', שניהם הצליחו להעלים משחק לא גדול של בוכמן ונועם לוי.
  • השליטה של הגבוהים של מכבי - למכבי יש את הסגל המרשים ביותר מבחינת גובה בליגות הנוער. כל שחקן יריב שחודר לצבע של מכבי נאלץ לשנות את הזריקות שלו בגלל המטרייה האווירית של כרמל בוכמן ודניאל רום, אז היום בוכמן לא סיים עם מפגן חסימות כמו בגמר התיכונים (אז רובן הגיעו כשבא לעזור באיזורית) אבל ניתן היה לראות שהגובה של מכבי הרתיע את קבוצת הגארדים של הגליל מחדירות פנימה וגליל זרקה הרבה זריקות רעות מבחוץ.
  • צריך לדעת לרוץ - גליל הייתה אמורה להבין שהאופצייה היחידה שלהם לנצח את מכבי היא דרך משחק הריצה, גליל שיחקה לאורך כל המשחק בהרכבים יותר נמוכים ממכבי ושכ"כ קשה לחדור את הצבע של מכבי במשחק העומד, האלטרנטיבה היא להשיג נקודות קלות במשחק המעבר. חבל שגליל שכחה שבשביל לצאת למשחק מעבר צריך גם לקחת ריבאונד הגנה, ופעם אחר פעם שחקני מכבי חגגו מתחת לסלים עם נק' קלות בריבאונד התקפה כשהגארדים של גליל כבר בריצה לכיוון החצי.
  • סיבה לאופטימיות - בדיוק חצי משחקני מכבי וגליל (12) ישארו איתנו לעוד עונה בליגה לנוער כשבולטים מביניהם בוכמן, טישמן, בר אבן (שנתיים), אוחנה וולף והרמלין. כשבגליל מחכים לעלות לנוער שחקנים כמו ניצן מדר וטל כהן ובמכבי שחקנים כמו שטרקמן, תמיר שמחוני ואדם תמם.

כיף לראות את שחקני מכבי לא נמצאים באופוריה בסיום המשחק כשהם יודעים שעם הגביע נעשתה רק חצי מלאכה ועכשיו מגיע הדבר האמיתי, פלייאוף הנוער לאומית. אז יכול להיות שניפגש כאן לאחר גמר הליגה כשאותן שתי קבוצות משחקות אבל גם אבי אבן יודע שאסור להקל ראש בגבעתיים, ר"ג, הרצלייה וירושלים.

יום שלישי, 8 באפריל 2008

הפאול שלא היה

על גמר המכללות שהיה הלילה בין ממפיס לקנזס אפשר לכתוב ספרים, החל מהרמה הגבוהה והתוצאה הצמודה שאפיינו אותו לאורך 40 הדקות ועד לסוף המטורף עם החטאות העונשין של ממפיס. אנחנו ניכנס למשחק 10 שניות לסיום כשדריק רוס הפנטסטי קולע 1 מ-2 מהקו ומעלה את ממפיס ליתרון 3 נקודות (היתרון עמד על 9 שתי דקות לסיום), קנזס יצאה להתקפה אחרונה כשהכדור בידיים של קולינס שמעד באיזור ה45 מעלות של קו השלוש אך הצליח למסור את הכדור בסוג של דרדהלה לצ'אלמרס שעלה לזריקה גרועה(!) שהסתיימה עם סל גדול ששלח את המשחק להארכה ומשם הסוף ידוע.
פעמים רבות השנה יצא לי לראות את הסיטואציה הזאת חוזרת על עצמה, קבוצה שבפיגור 3 יוצאת להתקפה אחרונה ומצליחה לקלוע שלשה ששולחת את המשחק להארכה ללא פאול מהקבוצה השנייה. כשהלפרין עשה את זה נגד ריאל מדריד - ייחסו את זה לחוסר הניסיון של המאמן הספרדי, שדירק נוביצקי עשה את זה מול הלייקרס - טענו שזה לא אמריקאי בשביל פיל ג'קסון לעשות פאול במצב כזה, אבל על ג'ון קליפארי, שרק שלשום שובח כאן בפוסט על דרך המשחק והעבודה שלו, אני ממש התפלאתי.

עוזר המאמן של ממפיס טען בסוף המשחק שהקבוצה ניסתה לעשות פאול אך לא קיבלה שריקה מהשופטים, אך התמונה המצורפת כאן מבטלת את טיעון זה כשרואים את דריק רוס מרים את הידיים בניסיון למנוע את השלשה במקום לעשות את הפאול.

המשחק היום הוכיח לכולנו איך עונה ענקית של מאמן יכולה להישכח בגלל טעות אחת קטנה וגורלית. מי יודע אם יזכרו את ה"מהפכה" שקליפארי עשה השנה בממפיס לאחר הפסד האליפות. לעומת זאת, במידה וקליפארי היה מביא את ממפיס לזכייה ראשונה בטורניר ה-NCAA, לממפיס היה מלך חדש לשנים הקרובות. עצוב לדעת שדווקא קליפארי חזה את הדרך היחידה בה ממפיס יכולה להפסיד את האליפות כשחשש לאורך כל העונה מאחוזי שחקני מקו העונשין, ואכן עם דיוק של הטייגרס בעונשין הלילה - בארה"ב הייתה היום אלופה אחרת.

יום ראשון, 6 באפריל 2008

ניצחון הכדורסל הטהור

הלילה העפילה מכללת ממפיס לגמר טורניר ה-NCAA לאחר ניצחון גדול ומרשים על אחת המועמדות המובילות לזכייה, UCLA של לאב וקוליסון. מתחילת השנה עקבתי אחרי ממפיס של ג'ון קליפארי והצגתי אותה כפייבוריטית ראשונה שלי לזכייה בתואר השנה בזכות המאמן הנהדר ובזכות סגל איכותי שכולל את דריק רוז (כנראה אחת מ3 הבחירות הראשונות בדראפט הקרוב), דאגלס רוברטס (סקורר נהדר) ודורסי (שחקן הפנים הבולט). ממפיס הרשימה לאורך העונה עם מאזן מדהים אך ניתן היה לייחס זאת למשחקים הקלים יחסית של הקבוצה לעומת שאר מכללות הצמרת, בשבועיים האחרונים מאז תחילת הטורניר ניתן לראות שממפיס מצליחה לנצח גם את המכללות הגדולות ביותר וכעת היא רחוקה ניצחון אחד מאליפות היסטורית.

וידאו מאחורי הקלעים ענק על ממפיס שכולל ראיון עם המאמן הנהדר ג'ון קליפארי-צפייה חובה:


ממפיס מציגה את ה- dribble drive motion או בשמות האחרים AASAA (Attack, Attack, Skip, Attack, Attack), the Walberg offense ועוד...
התקפת ה-dribble drive motion בנוייה על עיקרון החדירה והוצאה, כל שחקן תוקף את הטבעת במטרה להביס את המגן שמולו, כמעט ואין חסימות, אין ללכת אחורה, אין בלופים - כדורסל טהור ונקי. כל שחקן חודר ומתקיף את ה"אלבואו" במטרה לגרום לעזרה ממגן נוסף, במידה ומגיעה העזרה, הכדור ימסר לשחקן הפנוי שבדרך כלל יחתוך בקדור לכיוון הסל. הרבה מאד פעמים ניתן לראות שחקן מגיע לשלשה פנוייה לאחר חדירה והוצאה אחת בלבד. לאורך כל ההתקפה מנסים ליצור לכל שחקן שטח מבודד לחדירה. כל השחקנים נמצאים בתנועה כל הזמן, כולל שחקני הפנים.
ההגנות מתקשות מאד מול ההתקפה הקטלנית של ממפיס, כל מאמן שולח את השחקנים שלו למגרש עם הגנה אחרת וחדשה שאולי איתה יצליחו לעצור את הdribble drive motion של ג'ון קליפארי אך ידו של קליפארי תמיד יוצאת על העליונה, לפני פחות מחודש פירסמתי כאן פוסט על דרך ההתמודדות של USC לעצור את ממפיס בעזרת הגנת "טריאנגל אנד טו" שפעלה טוב אך לא הספיקה לניצחון: http://ballil.blogspot.com/2008/03/triangle-and-2.html. הלילה ניצחה ממפיס את UCLA שמצטיינת בהגנה האישית הנהדרת שלה (אולי ההגנה הטובה ביותר מול ההתקפה הטובה ביותר במכללות) אך גם חניכיו של מאמן ההגנה, בן הוולאנד, לא הצליחו מול ההתקפה הנהדרת של ממפיס בראשות דריק רוז.

ככה נראית ההתקפה היפה והטהורה ביותר בעולם לטעמי:

יום שבת, 5 באפריל 2008

שאלות & תשובות

למעלה מ-40 רשומות מאחורינו, כ-50 ימים מפתיחת הבלוג חלפו, קרוב ל-5000 דפים נצפו וקהל רב של חובבי כדורסל נחשף לחומר חדש. הבלוג עדיין רק בתחילת הדרך אך חשוב היה לי להקדיש פוסט בו אני אפרסם מספר שאלות שקיבלתי באימייל:ballisraek@gmail.com ואני מאמין שהתשובות אליהן יעניינו את כולם, אז בוא נתחיל.

שאלה: אני שחקן בעל יד ימין קטלנית אך יד שמאל שלי מוגבלת עד לא ניתנת לשימוש, מה עליי לעשות כדי לשפר אותה?
תשובה: מאמנים רבים מאמינים שעדיף דווקא לחזק את היתרונות במקום לחזק את החסרונות כדי לשפר את רמת המשחק, ואם אני רוצה בתשובתי להישען על טיעון זה, אז כדאי לך להמשיך ולעבוד על יד ימין, שתהפוך מיד קטלנית לבלתי ניתנת לעצירה.
מצד שני, מעטים מאד השחקנים שמצליחים לפתח קריירה עם יד אחת בלבד (אני מציע לך לעקוב אחר לאקוביץ' ביום חמישי) ולכן אני מגדיר את השליטה בשתי הידיים כיכולת הכרחית. לא צריך לצפות ממך לחדירה וכדרור שווים בשתי ידיים, אך תמיד טוב שהם נמצאים שם כאופצייה. שחקן עם יד אחת הוא שחקן מוגבל וקל יותר לשמירה.

שאלה: פעמים רבות בבלוג אני נתקל במונחים מעלם הכדורסל שאיני מבין, אתה תוכל לפרש מונחים לעיתים יותר קרובות?
תשובה: אני יוצא מנקודת הנחה שלכל גולשי הבלוג יש ידע ברמה מסויימת של כדורסל ואני מנסה לפרש כל מונח שאיני בטוח שחלק ממכם מבינים בפעם הראשונה שהוא מופיע בבלוג. כלומר, במידה ולא מצאת פירוש למונח מסויים, הייתי מציע לך לרשום אותו בתיבת החיפוש שנמצאת בראש הפורום והסיכוי שתקבל תשובה הוא גבוה מאד. במידה ועדיין לא מצאת את התשובה הנדרשת, אתה מוזמן להשאיר תגובה בתחתית הרשומה ואני תמיד אהיה שם כדי לענות לך. כמו כן, מסתובבים ברשת מספר מילוני מונחי כדורסל נחמדים מאד.

שאלה: למה בתור מאמן כדורסל נוער אתה לא מנתח לעיתים קרובות יותר מהלכים ממשחקי נוער?
תשובה: באמת שהלוואי ויכולתי. מספר משחקי הנוער ברמות הגבוהות שאני צופה בעונה הוא מוגבל מאד, מכיוון שאין ביכולתי לצפות ביותר ממשחק במחזור וכי אין ביכולתי להגיע למשחק בכל מחזור בגלל שעליי לדאוג גם לקבוצתי שלי. גם ברגע שאני מגיע למשחק, בדרך כלל אני עסוק יותר בניתוח הפרט ולא הכלל כלומר, מתעסק הרבה יותר בשחקני הקבוצות מאשר במשחק הקבוצתי. כל וידאו שקיים ממשחקי נוער (ראיתי בנתיים רק ממשחק הגביע בין גליל לר"ג) יעזור לי מאד, אני מקווה מאד שעם שידורי סוף העונה יגיעו גם פוסטים חדשים.

שאלה: יש סיכוי שתוכל להתחיל לרשום פוסטים על תפקיד מאמן הכדורסל: תפקיד עוזר המאמן, סקאוטינג, ניהול משחק, בניית קבוצה וכד'...
תשובה: מדובר בנושאים כוללים מאד שעל כל אחד מהם אני אשמח לדבר ואף ללמוד שעות. יכול מאד להיות שבעתיד הקרוב אני ארשום מספר רשומות על התחום היותר טכני של אימון הכדורסל, בנתיים רשת האינטרנט מוצפת במידע הזה (תרשום Basketball coach בגוגל ותבין על מה אני מדבר).

שאלה: מהו הגיל המתאים להיכנס לחדר כושר ועד כמה הכניסה לחדר כושר תשפר את המשחק שלי?
תשובה: אני מאמין מאד בעבודה בחדר כושר, אך אינני מספיק מוסמך כדי לומר לכם באיזה גיל להיכנס. הייתי מציע לכל אחד ללכת למדריך חדר כושר ולקבל ממנו חוות דעת מקצועית על כניסה לחדר כושר וגם על תוכנית אימונים מתאימה בדיוק.
עבודה נכונה בחדר כושר יכולה לשפר שחקן בכמה דרגות (לא רק שחקן פנים), החדירות נעשות קלות יותר, ההגנה נעשית קלה יותר ובמידה ומתחילים בגיל מוקדם משאר שחקני הליגה, ניתן להרגיש יתרון כללי באווירה על המגרש.

יום שישי, 4 באפריל 2008

TNT NBA fundamentals Rip Hamilton- Moving without the ball

ממשיכים עם סדרת הרשומות לשיפור יסודות הכדורסל של NBA TNT Fundamentals, היום הפינה תעסוק בתנועה ללא כדור, וכשאומרים תנועה ללא כדור, אומרים ריפ המילטון. השוטר הנהדר של דטרויט הוא אומן תנועה ללא כדור, מספר מאמנים שאיתם דיברתי בנושא ריפ טוענים שהוא השחקן הקשה לשמירה בNBA, הוא לאורך כל המשחק נמצא בתנועה במטרה לנסות ולקבל את הכדור במקום הטוב ביותר ובצורה הטובה יותר. ריפ רץ כל המשחק במחשבה שהמגן שלו תמיד התעייף לפניו.



עקרונות עליהם צריכים להקפיד כדי לנוע נכון ללא כדור וליצור מצב קליעה:

  • שינוי קצב - אין צורך לרוץ כל הזמן במהירות שיא כדי להתפנות, שחקן שינוע באינטלגנציה וישנה את הקצב בכל יציאה מחסימה, יפתיע את היריב ויצור לעצמו עוד מרווח זמן לקליעה פנויה.
  • פתיחה נכונה של הרגליים - חשוב מאד לקבל את הכדור בעמידה שתאפשר לשחקן גם לקלוע, גם למסור וגם להתקיף את המגן בחדירה אם הוא יוצא מהר מדיי.
  • יציאה נכונה מחסימות - חשוב מאד להקפיד על מעבר של כתף לכתף בכל חסימה כדי לעכב את המגן ביציאה אל המתקיף.
  • שנה את סוגי החיתוכים - כדי להיות כמה שיותר לא צפוי וכמה שיותר קשה לשמירה, עלייך לשנות את סוגי החיתוכים אל הסל בכל פעם: ויקאט, אייקאט, בקדור וכד.

וזה מה שמעיד ריפ על עצמו:
“When guys know you’re constantly moving, nobody wants to guard you. I think I’m in the best shape in the league. I tell people if I ever get tired, I know the person guarding me is exhausted.”

“I developed my mid-range game because that’s the one area very few players stand out in these days.”

“I work on seeing the whole floor, setting up teammates.”

יום חמישי, 3 באפריל 2008

כוכבי העתיד: דניאל רום, נמרוד טישמן וטמיר אריאלי.

ממשיכים בסקירת שחקני הנוער המצטיינים בישראל, לאחר שעברנו על חן זיגדון, אור עידה, נועם לוי, איתן רוטנברג, יותם שירן וכרמל בוכמן, מגיע תורם של שלושה שחקנים נוספים עם סיכויים גבוהים להצלחה בגילאי הבוגרים:
דניאל רום:
דניאל רום הוא אחת ההבטחות הגדולות של שנתון 90 שמסיים השנה את גילאי הנוער, הפורוורד האתלט מתנשא לגובה של למעלה משני מטרים ומנהיג את קבוצת הנוער של מכבי ת"א. דניאל הוא בנה של כדורסלנית העבר, לודה רום, ומייעדים אותו לשחק כגארד-פורוורד בגילאי הבוגרים. הוא השתייך לסגל נבחרת הנוער בטורניר שוויצר אך התקשה להציג מספרים טובים למרות הופעות טובות עם הנבחרת בעבר. לרום יש יתרון גובה משמעותי על מרבית השחקנים בתפקיד שלו וברגע שהוא ינצל זאת והתחזק פיזית, הוא יהפוך לשחקן קטלני הרבה יותר. הוא יודע לקלוע מבחוץ למרות שהוא לא מרבה לעשות זאת וזה לא מונע ממנו להיות אחד המוציאים לפועל הבולטים בליגה למרות שהוא משחק בקבוצה עם סקוררים מצויינים נוספים. דניאל הגיע לקבוצת מכבי ת"א רק בגיל נערים ממחלקת הנוער המצויינת של ראשל"צ.

נמרוד טישמן:
נמרוד טישמן הוא שחקן נוסף בקבוצת הנוער לאומית של מכבי ת"א (למעשה בן רייס הוא שחקן החמישייה היחיד במכבי שעוד לא נכתב עליו כאן), הוא מוגדר כרכז הטוב לגילו בארץ ומתנשא לגובה נהדר בשביל תפקידו של 1.93. טישמן הגיע לקבוצת הנוער של מכבי ממחלקת הנוער של הפועל גבעתיים איתה הגיע עד לגמר הגביע בנערים. כמו כן, טישמן היה שותף בכיר לזכייה של עירוני ט' באליפות התיכונים כשהוא משחק כרכז הראשון. הייחוד של טישמן היא השליטה שלו בקצב הנקבע על המגרש ושליטה מלאה במשחק, הוא יודע לקלוע וידיו הארוכות נותנות לו יתרון ליכולת המסירה הנהדרת שלו. טישמן הוא לא שחקן בנבחרת הנוער של ישראל נכון לרגע זה, אך הפוטנציאל שלו אמור להביא אותו לנבחרת בעתיד. מבחינה אישית, אני רואה את טישמן (יליד שנת 91, גם שנה הבאה שחקן נוער) כאחד משחקני הנוער עם הסיכוי הגבוה ביותר להצלחה בבוגרים.

טמיר אריאלי:
טמיר אריאלי הוא גארד נוסף המתנשא לגובה של 1.90, הוא משחק בקבוצת הנוער של מכבי חיפה כרכז ומשמש כקפטן נבחרת הנוער של ישראל. טמיר יודע לקלוע, לשמור, למסור, לחדור ואפילו לעזור בריבאונד וכל זה הופך אותו לשחקן מגוון מאד שמצליח לאורך השנים בליגות הנוער ובנבחרות ישראל השונות. טמיר אמור לקבל כבר השנה צ'אנסים בקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה מתחת למאמן אבי אשכנזי ולצד שחקנים כמו דיון תומאס, אוריאל מרקו, עדי פרג ועוד... הדרך שלו לשחקן מצליח בקבוצת הבוגרים של מכבי חיפה ואולי אפילו מעבר נראית סלולה.

אשמח לקבל בתגובה\באימייל כל תיקון טעות לדברים שרשמתי כאן.

יום רביעי, 2 באפריל 2008

Juggle "Ball" Handling

רציתי לשתף אותכם בוידאו נהדר שמצאתי ברשת המיועד לגארדים. התרגיל עובד בצורה נהדרת על הרבה מהאספקטים במשחק של הרכז, החל משליטה בסיסית בכדור ועד לשליטה בקצב משחק. ברגע שרוכשים את המיומנות הנלמדת בתרגיל, מספר האיבודים של השחקן ירד ברמה ניכרת ורמת השליטה שלו נעשה על המגרש תעלה בהרבה. התרגיל שייך למאמן הכדורסל Dee Brown.
כל מה שנותר לכם זה ללמוד ולהנות: