יום רביעי, 16 באפריל 2008

אקס פאקטור

בין כל השיעמומון התקשורתי סביב סיום העונה הסדירה של ה-NBA, יצא לי לקרוא הבוקר כתבה מעניינת של ערן סורוקה במעריב לקראת הפלייאוף שקרב ובא אלינו ועל השחקנים שעלולים להגיע משום מקום ולהכריע אותו. בדיוק כמו שבפלייאוף אשתקד הגיע דניאל "בובי" גיבסון מסוף הרוטציה של הקאבלירס וקבר כמה שלשות שהפכו אותו לשיחת היום ואת הקבוצה שלו לפיינליסטית, סביר להניח שגם השנה יצוצו להם מספר שחקנים ויתנו בפלייאוף תפוקה גדולה מן הרגיל, אולי אלו השחקנים שיקבעו מי תהיה האלופה בסוף השנה.

קייל קרובר:
בעונה מטורפת כזאת, טרייד בין הסיקסרס לג'אז שכולל את גורדון גיריצ'ק וקייל קרובר יכול להיבלע בין השורות בעיתונים ואולי לפעמים גם על המגרש, גיריצ'ק הספיק כבר לעבור לסאנס (קבוצתו השלישית העונה) וקרובר נמצא על הספסל של הג'אז עם 20 דק' למשחק, אבל הטרייד הזה מבחינת יוטה הרבה יותר משמעותי ממה שהוא נראה. קרובר הוסיף לג'אז מימד של קליעה מבחוץ (ביחד עם הקליעה המתייצבת של אוקור), ובקבוצה שבנוייה על חדירות של וויליאמס ומשחק פוסט של בוזר - הקליעה מבחוץ היא סופר משמעותית בגלל המבטים הפנויים הרבים שנוצרים. יוטה צריכה להפוך את ה40% של קרובר מעבר לקשת לנשק מסוכן שלא כל הקבוצות ידעו איך להסתדר איתו.

ג'ורדן פארמר:
הלייקרס היא הקבוצה המפחידה ביותר בליגה ברגע שמסתכלים על עמדות 2,3,4,5 (קובי, אודום, גאסול וביינום) אבל בלי מוביל כדור שיצליח לנהל את ההתקפה העומדת בצורה טובה ולשלוט בקצב המשחק בלי איבודים - הסיכוי של החבורה של קובי להצלחה נמוך מאד. היהודי המוכשר שודרג השנה גם ביכולתו וגם במעמדו בקבוצה (מעמד של שחקן חשוב ברוטציה במקום מעמד של חבר טוב של קובי) והצורה בה הוא ינהל את המשחק של הלייקרס בפלייאוף תהיה מכרעת להצלחת הקבוצה. יהיה מעניין לראות אם פיל ג'קסון ינסה לשחק עם חמישיות שיכללו בתוכם את פארמר ופישר ביחד כדי לנצל את הקליעה והניסיון של פישר בעמדה מספר 2 ואת העובדה שהידיים שלו הן האחרונות שירעדו במצבי לחץ (מה שלא בטוח לגבי גאסול, ביינום וכמובן אודום).

ראג'ון רונדו:
רונדו הוא אחד השחקנים שכבר יצא לי לשבח כאן ברשומות קודמות. הרכז של הסלטיקס הצליח להפוך השנה מפצצת אנרגיה שיודעת להוביל כדור לרכז לגיטימי בליגה. קבלת ההחלטות שלו טובה, השליטה בקצב המשחק אבסולוטית, הכניסה לרשימת ההילייטס היומית היא כמעט על בסיס קבוע והטריו מאושר מכל רגע על המגרש. לאחר ההגעה של קאסל, פחדתי מאד שמעמדו של רונדו יפגע והדקות שלו ירדו אך נראה שקאסל המנוסה רק תורם לרונדו וגורם למשחק של הסלטיקס להיראות מאורגן לאורך כל 48 הדקות. אז עדיין לבילאפס וארינאס יש עליו יתרון במצ'אפ, אבל סמכו על דוק ריברס שזה יהיה היתרון היחיד שלהם.

חוזה קלדרון:
קלדרון תמיד היה בובה של רכז:מנהל משחק בחסד, אתלטי הרבה יותר ממה שנראה מהופעתו החיצונית, מוסר גדול וככל הנראה הרכז האירופאי השני בטיבו אחרי טוני פארקר. בתלכיד קבוצתי כמו שבנו בקנדה השנה, חשיבותו של הרכז היא סופר חשובה. קלדרון הצטרך להזין את בוש בצבע, להריץ את מון בהתקפות המעבר, לחפש את קאפונו, פארקר ודלפינו מעבר לקשת וגם להוסיף נקודות משל עצמו, במידה ויצליח לעשות את כל זה ולעבור עם הראפטורס סיבוב או שניים - העונה הנהדרת שלו מבחינה אישית תהוך אותו לאחד הרכזים המובילים בליגה.

היידו טורקוגלו:
הטורקי של אורלנדו נתן השנה עונת שיא משום מקום ולכן הוא מוגדר מבחינתי האקס פאקטור של העונה הסדירה. כשמסתכלים על העונה הנהדרת של אורלנדו (מקום 3 במזרח), רובנו נזקוף את זה למפלצת שנמצאת בעמדת הסנטר ועונה לשם דוויט הווארד, וכך גם מרבית הקבוצות ששיחקו העונה נגד המג'יק. טורקוגלו נראה בתחילת העונה כשחקן שהקריירה שלו לא תתקדם לשום כיוון עם ההחתמה של רשארד לואיס בקבוצה ולכן העונה המדהימה הזאת בה הוא בערך עושה הכל מפתיעה את כל המבקרים. 20 נק' למשחק, 5 רי', 5 אס' ומספר קליעות קלאץ' מדהימות הפכו אותו ליותר מסתם שחקן ליגה ממוצע, ובמידה והיריבות של המג'יק בפלייאוף התייחסו אליו ככינור שלישי או רביעי בהתקה, הם יקבלו בראש.

אין תגובות: