ניסיתי לדחות יותר ויותר את הרשומה על הקבוצה החמה ב-NBA, אבל אחרי שראיתי חלקים מהמשחק של יוסטון נגד הלייקרס, הרגשתי שאני חייב להגיע למחשב ולכתוב על רצף הנצחונות הגדול ביותר שאני זכיתי לראות כחובב מושבע של הליגה. הרוקטס אמנם נעזרו בהרבה מזל ברצף הזה כשסדר המשחקים שלהם הוא יחסית פשוט וגם כשהקבוצה שיחקה נגד אחת מאריות הליגה, לא תמיד הן היו בסגל מלא. אך אסור לשכוח שאת מרבית הרצף עושה הקבוצה ללא שחקן האולסטאר היחיד שלה, יאו מינג.
למרות כל הדברים החיוביים שאני הולך לרשום על יוסטון בהמשך הרשומה הזאת, קשה לי לראות אותם מסיימים את השבוע הקרוב כשהרצף עדיין נותר (אשמח שתתקנו אותי בתגובות במידה וטעיתי).
למשחק בליל אמש נגד הלייקרס הגיעו הקבוצות במצבים דומים. שתיהן מובילות את המערב הצפוף והמצויין, שתיהן משחקות ללא הביג מן המשמעותי שלהם ושתיהן תלויות במיוחד בסקנד גארד שלהם. רק חבל שאני ועוד אלפי חובבי NBA בישראל נאלצנו להסתפק בשידור באינטרנט במקום שידור באחד מערוצי הפלוס כשסוף סוף נופל משחק ענק בשעה מצויינת בשעון הישראלי.
הרצף של יוסטון נובע בעיקר מהתלכיד הקבוצתי הנהדר שבנה ריק אדלמן ואת זה ניתן היה לראות כשחמישה שחקנים קלעו בדאבל פיגרס אל מול שלושה בלבד מהלייקרס. מקגריידי לא הגיע לערב הזה בכלל עם 4 מ-16 מהשדה, אך היתרון של קבוצה אמיתית הוא שהיא מצליחה לשחק כדורסל טוב ואיכותי גם כשלכוכב שלה לא הולך (למעשה ללא שני כוכבים). ראפר אלסטון באחת מתצוגות הכדורסל הטובות שלו באולם סגור, קיבל בונוס על משחק נהדר כשרקד על וויאצ'יץ' כמו בימים הטובים ברוקר פארק בהארלם. בובי ג'קסון עלה כמו גדול מהספסל וקלע 19 באחוזים מצויינים.
אך האיש שאליו מוקדשת הרשומה הזאת הוא דווקא שיין באטייה שסיים את הערב עם 14 נקודות. כשמסתכלים על הסטטיסטיקה הסופית, קשה לראות איך אפשר לציין לטובה הגנה על שחקן שקלע 24 נק', אך כשמדברים על קובי כנראה יש יוצא מן הכלל. קובי אמנם קלע 24, אך באחוזים איומים של 11 מ33 מהשדה ו0מ-4 מהשלוש כשהוא מוסיף לזה שלושה איבודים על שני אסיסטים בלבד.
הרוקטס הצליחו להוציא את קובי לגמריי מהמשחק אליו הוא רגיל כששמרו עליו בהגנת אישית help & recover. שיין באטייה קיבל עזרה נהדרת מהבייס ליין וקובי נראה אובד עצות בכל פעם שהיה עם הכדור, מה שגרם לו לקחת למעלה מ25 זריקות מבחוץ, רובן קשות, ולכן האחוזים הנוראיים.
ההבדל המעשי בין הלייקרס לרוקטס נחשף למעשה בערב יום ראשון, הרוקטס הצליחו להגיע לסקור של למעלה מ100 נק' ולנצח את אחת מהקבוצות הטובות בליגה כששני הכוכבים שלהם תורמים למשחק 11 נק' ואילו הלייקרס עברה בקצת את גבול ה-90 נקודות כשקובי קולע 24.
3 תגובות:
דבר ראשון - יופי של בלוג, ממש נהניתי לקרוא, חבל שלא הכרתי את זה עד עכשיו.
דבר שני - מצטרף לדעתך על באטייה, הוא משחק הגנה כמו שכתוב בספר אבל בניגוד לבואן יש בו ג'נטלמניות מופתית וספורטיביות לשמה. אם ג'ורדן היה שחקן ההתקפה שעליו חשב נייסמית' אז באטייה הוא בוודאי שחקן ההגנה.
משהו ששמתי לב אליו רק לאחרונה זה ששחקני ההגנה (ואפשר לראות את באטייה עושה את זה הרבה) קופצים עם היד להסתיר לזורק את הסל - מכוונים את היד לעיניים של הזורק בזריקות שבהן אין כבר סיכוי לחסום. אצלנו לא ראיתי הרבה שחקנים עושים את זה, אבל אני מניח שגם זה יגיע.
דבר ראשון - תודה רבה.
דבר שני - באטייה הוא שחקן אנדרייטד והוא אחד השחקנים הראשונים שהייתי רוצה בקבוצה כמו יוסטון כמאמן. הוא שחקן מושלם לצוות מסייע.
הנה וידאו נהדר שלו ביוטיוב על סחיטת פאול תוקף, דבר שבו הוא מתמחה:
http://www.youtube.com/watch?v=Lv4l0KInMNM&feature=related
אין מה להגיד, הוא מקצוען אמיתי.
בתחום בחיטת התוקף בארץ אפשר לציין את פניני שיודע לעשות את זה כמו שצריך (ולא ניכנס לדיון על האיכויות שלו כשחקן או חו"ח כבן אדם).
הוסף רשומת תגובה