היעלמות הקלעים

נושא חדש עומד בראש השתלמויות המאמנים האחרונות, שכחו מההצעות לביטול ההגנות האיזוריות בליגות הנוער ושימת דגשים על ההגנה האישית, שכחו מביטול ליגת העל לתיכונים בגלל העומס שנוצר על הילדים ושכחו מההאשמות נגד המאמנים שרוצים לנצח משחקים כבר מגילאי הקטסל. בעייה חדשה עומדת בראש סדר הבעיות המקצועיות של הכדורסל הישראלי והיא היעלמות הקלעים.
את העובדה שאת כמות הקלעים הישראלים המשחקים בליגות הבוגרים אפשר לספור על יד אחת כולנו מכירים, אך העתיד נראה עוד הרבה פחות ורוד. בליגות הנוער הגבוהות כיום לא נמצא קלעי אמיתי אחד, בחור שאתה יודע שאפשר להניח אצלו את הכדור במרחק מטרים מהטבעת וללא כדרור זה יגמר בסל, אנחנו לא מבקשים כאן ריי אלן אלא יותר יהוא אורלנד.

אחד הגורמים הראשיים למחסר בקלעים הוא הוא הרצון של מאמני הנוער ללכת פנימה לתוך הצבע פעם אחר פעם לזריקות באחוזים גבוהים יותר, אך הסובלות הראשיות הן נבחרות ישראל הצעירות שלא יכולות לשחק ככה גם בטורנירים בחו"ל וזקוקות לקלעים טובים.
אחת ההצעות שנשמעה היא עריכת תחרות קליעות במחצית של כל משחק כדי לעודד את הנוער להתחיל ולזרוק אך כשחושבים על זה כדבר מוחשי ולא כטריק זה נראה מגוחך.
על השחקנים להגיע לכמות של כ-500 זריקות ביום, דבר לא הגיוני כשמדובר על אימון קבוצתי (קבוצה של 15 ילדים תצטרך להגיע ל7500 זריקות) אך למרות זאת, ניתן לראות מאמנים רבים שמשלבים באימונים הקבוצתיים יותר ויותר תרגילי קליעה.
הקליעה היא כלי במשחק וכמאמן עלייך לגרום לשחקנים להבין שעליהם לעבוד על הקליעה גם באופן אישי, ובניגוד לאספקטים אחרים במשחק, כשעובדים על הקליעה ניתן לראות שיפור מיידי בתוצאות.

ורק כי קשה לי לסיים רשומה בלי וידאו, ככה מתאמן הקלעי הטוב בעולם: