יום גדול קיבלנו אתמול: ישראלי ראשון בNBA, שני טריידים ענקיים של קונטנדריות ועוד הרבה טריידים קטנים ובחירות דראפט משמעותיות.
הרשומה היום תעסוק בעוד משחק מכללות מהעונה האחרונה. המשחק בין מיזורי לאוקלהומה סטייט לא התעלה לרמות גבוהות במיוחד, אבל ניתן היה לראות איך קבוצה מכריעה משחק בזכות כפייה של מספר איבודים ומספר זריקות רעות. מיזורי הפתיעו את אוקלהומה עם לחץ על כל מגרש והצליחו להשיג בעזרתו עצירות הגנתיות וסלים קלים במאניטיים.
בדרך כלל יוצא לנו לראות לחץ על כל המגרש כשקבוצה נמצאת בפיגור גדול וזקוקה לשבש את משחק היריבה ולהגיע למספר רב של סלים קלים ומהירים, במקרה כזה אנחנו רואים טראפים אגרסיביים, הימורים על זינוקים למסירות באויר וכו'. אך הלחץ של מיזורי היה שונה, מיזורי הייתה במהלכו של משחק צמוד, ומאמנה ידע שלקיחת סיכונים גדולים מדיי יכולים להשאיר את שחקני היריבה לסלים קלים בעורף הפרוץ. הלחץ של מיזורי היה רך יותר, המטרה העיקרית לא היתה לחטוף את הכדור אלא לשבש את התקפת אוקלהומה ולהוביל אותה לזריקות שהם לא ירצו לקחת.
הלחץ עצמו הוא מאד פשוט, וברגע שמריצים אותו במשך זמן רב מדיי, ההתקפה מתאימה את עצמה ויוצרת סלים קלים. שומר מספר 1 מוביל את הרכז לאורך קו החוץ ושחקן מספר 4 מגיע באיזור מחצית המגרש אל הטראפ, המקום הטוב ביותר לטראפ הוא ישר כשהשחקן עובר את קו החצי, מכיוון שלמתקיף במצב כזה יש בעצם 4 שומרים: 2 השומרים שמבצעים את הטראפ, קו החוץ וקו החצי (שמעבר שלו התפרש כעבירת חצי). שומר מספר 2 רץ מהר למלאות את המקום של שומר מספר 4. ושומר מספר 3 נשאר עם שחקן מספר 3. שחקן מספר 5 אחראי על החיפוי מתחת לסל ועל שחקנים 2 ו5. נוצר מצב ששני נתיבי המסירה הקרובים לרכז סגורים, ועל הרכז לבצע מסירה מסוכנת לשחקן מספר 2\5, שאותה ההגנה תצטרך לחטוף.
המשחק נגמר בניצחון של מיזורי בהפרש של 8 נקודות, שתי הקבוצות קלעו באחוזים כמעט זהים ולכן הנתון שהכריע את המשחק הוא 16 האיבודים של אוקלהומה מול 10 האיבודים של מיזורי, אמנם זה לא הפרש ענק, אבל אלו היו ההתקפות שניצחו את המשחק.
4 תגובות:
ממש לא אהבתי את צורת הלחץ הזו - היא מעין "פרווה" כי אין את הלחץ להוציא את הכדור מהידיים של הרכז, מגן מס' 3 בעצם מאבד את תפקודו משום שהמלכודת לא מתבצעת בחצי המגרש של המגן ומצד שני ההגנה הזו מאפשרת סלים קלים.
בוידאו שהבאת רואים 3 תוצאות:
א. מלכודת "חזקה" שגרמה לאיבוד כדור וסל קל במתפרצת.
ב. זריקה פנויה כמעט לגמרי לשלוש.
ג. חדירה של הרכז ללא מענה של ההגנה.
כפי שאני רואה מההגנה הזאת חסרונותיה הם בדיוק כמו של לחץ "אמיתי" אך יתרונותיה פחותים. הדבר היחידי שבו נראה לי שיש לשמירה כזו יתרון על פני לחץ אמיתי הוא השחיקה של השחקנים.
אמשח לשמוע את דעתך
רשמתי כבר בפוסט "הלחץ עצמו הוא מאד פשוט, וברגע שמריצים אותו במשך זמן רב מדיי, ההתקפה מתאימה את עצמה ויוצרת סלים קלים".
אני חושב שהזריקות שמיזורי כפתה על היריבה היו טובות. השלשה היתה תחת לחץ למרות שהשחקן היה פנוי והקבוצה עמדה על 0 מ-15 לשלוש, חלומו של כל מאמן זה לכפות על היריבה זריקה כזאת במאניטיים. החדירה נבעה מטעות של אחד משחקני ההגנה, אבל בניגוד ללחץ רגיל, חיכו שני שחקנים שניסו לחסום את השחקן ושינו לו את הזריקה.
אוקיי, שאלה שנובעת ממה שכתבת, אך לאו דווקא לגבי המקרה הספציפי הזה:
כתבת ש"השחקן היה פנוי והקבוצה עמדה על 0 מ-15 לשלוש, חלומו של כל מאמן זה לכפות על היריבה זריקה כזאת במאניטיים."
אתה, כמאמן, מעדיף "להמר" על היריבה בזריקה לשלוש במצב הזה ולא לנסות ולסגור החוצה ולהמר על חדירה?
אני לא מדבר על סטטיסטיקה ש"מתיישרת" אלא על הסיכוי שהיריב יקלע שלשה, ז"א יותר נקודות ופגיעה מוראלית בקבוצה.
אני חושב שזאתי זריקה באחוזים נמוכים שהקבוצה הייתה יכולה להשיג גם לאחר סט התקפי טוב, וזריקה שהייתי מוכן לקחת על עצמי כל עוד יש ניסיון חטיפה.
הוסף רשומת תגובה