אז למה הניקס כשלה השנה?

הניקס התחזקו השנה בפגרה בטרייד טוב שבמרכזו מגיע אל התפוח הגדול זאק רנדולף אחרי תקופה טובה בפורטלנד ומנגד, משתחררת הניקס מפרנסיס האיום. לכאורה הניקס עם אחד ההרכבים המוכשרים במזרח: מארבורי, קרוופורד, ריצ'ארדסון, ראנדולף וקארי ועם ספסל לא רע של פרד ג'ונס, נייט רובינסון, רנאלדו בלאקמן ודיוויד לי. אבל הניקס כמו הניקס, פתחו את השנה טוב ואף עלו למאזן חיובי לאחר שלושה משחקים (דבר שסביר להניח הבטיח לאייזאה חוזה עד סוף החיים), אך מאז הגיעה מפולת שלא נעצרת ומשאירה את הניקס כאחת מנמושות הליגה בלי סיכוי לפלייאוף ובלי עתיד ורוד שנראה לעין.
מבחינה מקצועית אפשר לשים את הדגש לכישלון הניקס על כמה סיבות: מארבורי בעונה הגרועה בקריירה עם ממוצעים חלשים, טרגדיה משפחתית ופציעה שגמרה לו את העונה כבר בינואר. קווינטון ריצ'ארדסון העלה בקיץ משקל אבל הוריד ממוצעים וגם הוא באחת העונות הגרועות בקריירה. אייזאה תומאס כושל בכל מהלך שהוא עושה וגורם לקהל (שהוא אחת הדרכים העיקריות ליציאה מהמשבר) לרצות בכשלונו. אבל הבעייה המקצועית שאני רוצה לשים עליה דגש בפוסט הזה היא הפקקים בצבע שנגרמים ע"י קארי וראנדולף. שימו לב לוידאו הבא:

שיקאגו חגגה על הניקס בבית עם שיא של 15 בלוקים למשחק.
הבעייה שנוצרת בניקס היא העובדה ששלושת הגבוהים המרכזיים בקבוצה בנויים על משחק בצבע (ראנדולף היחיד עם קליעה מחצי מרחק), כל יריבותיה מצופפות את הצבע, ולמעשה נסתם גם המשחק של הגבוהים שנתקעים אחד בשני וגם חדירות הגארדים שלא מצליחים למצוא נתיבים פנויים לסל. הקבוצה מתפתה לזרוק הרבה זריקות רעות מבחוץ וגם כשהכדור כבר מצליח להיכנס פנימה, לגבוהים יש קושי בסיומת בגלל ההגנה הצפופה.
הכבדות של הניקס מתבטאת גם בירידה להגנה, כשקארי וראנדולף נמצאים על המגרש, יש לניקס 250 קילו מתחת לסל בהתקפה, אחת הבעיות היא שה250 קילו הללו לא תמיד מספיקים גם לחזור להגנה.
השינוי הראשון שהניקס צריכים אפילו לפני העפת מארבורי ואייזאה הוא טרייד טוב על קארי שנמצא רק בתחילת הקריירה ויכול לתת לקבוצה גבוה איכותי שמתאים יותר לשיטת המשחק של אייזאה ואולי גם בחירת דראפט טובה.