הקליעה של הלייקרס שיתקה את הHelp and Recover של הרוקטס

היריבה שהיוותה בפלייאוף את המשוכה הכי קשה לאלופה הנכנסת הייתה דווקא יוסטון הפצועה, ללא שני כוכביה, טימאק יאו מינג. לרוקטס יש שנים שומרים 1V1 אדירים ומנוסים, רון ארטסט ושיין באטיה, שהצליחו להאט את קובי, כל אחד בתורו, ולמשוך את הסדרה ל7 משחקים.
הסדרה התחילה עם הפתעה בדמות ניצחון חוץ של הרוקטס, החבורה הפצועה נתנה עזרה הגנתית מצויינת, והניצחון הגיעה במיוחד בגלל ערב הקליעה הגרוע של הלייקרס (2 מ18 מהשלוש). הלייקרס קבוצה מבורכת בקלעים, וברור שלא תוכל לתפוס אותם לאורך כל הסדרה בערבי קליעה חלשים, וכך אכן היה בהמשך. העזרה ההגנתית על קובי היתה מצוינת, ההלפ אנד רקאבר על הפיק אנד רול היה נחוץ, אך שחקני הלייקרס היו הפעם מוכנים מעבר לקשת לקלוע את הopen looks.
הלייקרס והקאבס הם שתי הקבוצות היחידות בליגה שכופות על היריבה לשמור הגנה אישית 1V1 לאורך כל המשחק, ומענישות על כל מצב של עזרה.

הדבר החשוב ביותר מבחינה התקפית הוא השמירה על העמדות ועל הריווח. כשהכדור נמצא בחדירה או בפוסט אפ בסטרונג סייד, הקלעים בוויק סייד חייבים לנוע אל המקום הפתוח ולהשלים את התנועה, במילים אחרות, להקשות על ההגנה כמה שיותר, בדיוק כמו שוויאצ'יץ' ובראון עושים פה.
הלייקרס והקאבס היו לאורך כל העונה קבוצות קליעה טובות מדיי כדי לאפשר ליריבות שלהם לשמור הלפ אנגד רקאבר, הלייקרס הצריכה מיריבותיה לשמור 1V1 מושלם על קובי ועל לברון, ברגע שהגיעה העזרה נמצאו שחקנים מצויינים להשלים את המהלכים מתחת לסלים: אריזה, אודום וביינום, וקלעים נהדרים שקיבלו את הזריקות הפנויות: פישר, פארמר, וויאצ'יץ ובראון.

טיפים לשיפור השליטה בכדור ביד החלשה

אחת הבעיות הבולטות של שחקנים צעירים, ובמיוחד הצעיר הישראלי, היא השליטה בכדור ביד החלשה. קשה לשים את היד על האשם בכך שיש שחקנים שמגיעים לגילאי נוער, בלי יכולת לקלוע ביד החלשה, ניתן להאשים גם את המאמנים בגילאים הקטנים שלא משקיעים במיומנות החשובה הזאת זמן ניכר, וגם את השחקן הישראלי הממוצע והעצלן שלא מחליט לעבוד על עצמו ולפתח את היד החלשה, שתעלה את המשחק שלו בכמה רמות.

יצא לי כבר לקבל מספר אימיילים משחקנים צעירים עם בקשה לטיפים לשיפור השליטה בכדור ביד החלשה, התשובה שלי לרוב התבססה על "להסתובב כמה שיותר עם כדור מחוץ לבית ולהקפיץ כדור טניס בתוך הבית", טיפים יעילים אך קצת ישנים ומשעממים, לאחרונה נתקלתי במספר טיפים של מאמנת מונטנה סטייט, טריסיה בינפורד, שמראים על קצת חשיבה מחוץ לקופסא בתחום הזה.

• כל דבר שאתם אוכלים מעכשיו, איכלו עם היד החלשה. המיומנות יותר חשובה מהתמונה הגדולה. המלצה: אל תקחו את חברתכם לדייט במסעדה סינית.
• טפסו על הרים - טיפוס הרים מחזק את הזרועות ומשפיע באופן ישיר על יכולות הכדרור, מסירה והריבאונד.
• מצאו מגרש טניס, תגיעו עם כדורסל ותכוונו אותו לתוך העיגולים בקיר למשך שעה. העבודה תשפר באופן כללי את היכולות כרכז, גם יכולת הכדרור וגם יכולת המסירה.נסו לזרוק את הכדור כמה שיותר חזק.
• תעשו חיים - כדי לקחת את עצמכם לרמה הבאה, אתם צריכים לדעת להנות מזה, להיות יצירתיים וחרוצים, רק עבודה קשה יותר ויעילה יותר - יהפכו אתכם לשחקנים טובים יותר מהאחרים.

שליטה בכדור ב2 ידיים מקנה לשחקן יתרום עצום ומקנה לו מספר רב של אופציות חדשות. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא הבחירה הראשונה בדראפט 2007, גרג אודן שבר את פרק כף היד הימני שלו, עבד בזמן הפציעה עם היד שמאל, והתוצאה נראתה על המגרשים עם שחקן שלם יותר ומגוון תנועות חדשות שסייעה בריצה הטובה של מכללתו, אוהיו סטייט.

התמודדות נבחרת ארה"ב עם האיזורית של ארגנטינה

לכולם היה ברור ששום נבחרת בעולם לא יכולה לעמוד 40 דקות בהגנה אישית מול נבחרת ארה"ב באולימפיאדה האחרונה. היתרון הברור של האמריקנים במצ'אפ, בעיית הפאולים שתיווצר והתשישות הפיזית יכריעו את המשחק לטובת האמריקאים. מייק ששבסקי, שעשה עבודה נהדרת בהכנת הנבחרת ובבניית הסגל, ידע היטב לאן הוא מגיע, והנבחרת האמריקנית התקיפה את האיזורית בצורה פשוטה ונהדרת, עם כישרון כזה אין טעם לנסות דברים מסובכים. שמירה על הכדורסל הפשוט והמהיר הקנתה לארה"ב יתרון ברור על כל יריבה, ההתקפה הסבלנית נגד האיזורית נתנה לאמריקנים חיסון מהמחלה היחידה ממנה יכלה לסבול.

האמריאים עשו את הדברים הבסיסיים לשבירת האיזורית:

פוסטאפ מוקדם:

העובדה שמדובר בהגנה איזורית לא אומרת שאסור לרוץ ולפתח משחק מעבר. אחת הדרכים הטובות ביותר לפצח הגנה איזורית היא דרך פוסטאפ מהיר של אחד הגבוהים, במיוחד אם מדובר בהווארד, שיכול ב1V1 לגבור על כל שומר באולימפיאדה.

הנעת כדור:

השינוי המשמעותי ביותר איתו עלו האמריקאים לחצי השני הטוב מול ארגנטינה הוא הנעת הכדור מצד לצד. האמריקנים הסתדרו בסט של 4 בחוץ ו1 בפנים (כרמלו בעמדה 4), כשהמטרה היא למתוח את ההגנה כלפי חוץ אל הקלעים המצויינים ולהכניס בסופו של דבר את הכדור פנימה להווארד לפוזשן. העובדה שההגנות כיבדו את הזריקה של כל שחקני ארה"ב, הובילו לטלטולים אין סופיים שלהם מצד לצד ועייפות בהתקפה מאוחר יותר.

ריבאונד התקפה:

בהגנה איזורית, ההגנה לא יכולה להבטיח שיבוצע בוקס אאוט על כל שחקני ההתקפה, ולכן שחקני ארה"ב האתלטים היו נגישים להתחמק מאחורי ההגנה כשהיא התמקדה בכדור ולקחת מספר ריבאונדים התקפיים. הנתונים במשחק הזה היו 16-9 לארה"ב בריבאונד התקפה ו43-32 בסה"כ, פריווילגיה שאי אפשר להעניק כשמשחקים נגד קבוצה עדיפה.

שימוש בהטעיות:

כידוע באיזורית ההגנה מגיבה לכדור, ולכן כל הטעיית זריקה, מובילה לשינויים בהגנה. במקרה הספציפי בתמונה ניתן לראות גם חוסר בסקאוטינג של ארגנטינה, כשסקולה "קונה" הטעיית זריקה של ג'ייסון קיד (שידוע כשחקן שלא זורק, במיוחד לא באולימפיאדה) שתוביל בהמשך ליתרון מספרי בהתקפה האמריקנית.

הגנות איזוריות יכולות להיות פיתרון מצויין לצמצום הפערים נגד קבוצה עם יתרון אתלטי מובהק כמו ארה"ב. הגנה איזורית שמגיעה ממושמעת ולאחר סקאוט נכון, ויודעת בדיוק איזה זריקות היא רוצה לתת להתקפה, תהיה הגנה קשה לפיצוח. האמריקנים התקשו במחצית הראשונה עם המעבר של ארגנטינה לאיזורית והתחילו להסתפק בשלשות מוקדמות ללא הנעת כדור, למחצית השנייה עלו חניכיו של ששבסקי הרבה יותר מוכנים ופעלו לפי אלמנטים בסיסים לשבירת איזורית, והתוצאה היתה ידועה מראש.

לארי בראון ורוטציות הגנתיות

אחד הקטעים המצחיקים בדראפט האחרון היו שריקות הבוז של אוהדי הניקס בגארדן כשקולו של לארי בראון נשמע באולם. אוהדי הניקס הראו זיכרון משובח כשלא שכחו לבראון את הכישלון עם הקבוצה המקומית.

בראון מאמן כיום את הבובקאטס והוא דוגל בקבוצתו לטפל ברוטציה זהה כל הזמן. לא משנה אם מדובר בטראפ או בחסימה, הרוטציות ישארו זהות. הנה תשובתו של לארי בראון על השאלה "למה אתה מתכוון כשאתה אומר רוטציות זהות?".

Answer: Don’t rotate Big to Big. The positions 1-5 of the defensive players involved are irrelevant. We form 2 interceptors and a goal tender through the rotation. An example of a full rotation because of a ballscreen is shown. The teaching of this is consistent and the same from day one. Because of this, the players are interchangeable and accountable. The nearest defender rotates when a trap happens. When 'downing' a ballscreen, the nearest defender would rotate to the screener after the screen is set. Our defense treats all rotations the same. The closest man
rotates.

ההתקפה מבצעת חסימה, ההגנה שולחת את השחקן לטראפ בפינה.

שחקנים מספר 2,4 בטראפ על השחקן עם הכדור בפינה, השחקן הנחסם מעביר את הכדור לשחקן החוסם, וכאן מתחילות הרוטציות ההגנתיות כששחקן מספר 3 יוצא אל שחקן מס' 4.

שומר מס'1 יוצא מהר אל נתיב המסירה הראשון ומבצע רוטציה אל שחקן מס'3. שומר מס' 4 חוזר לוויק סייד ושומר את שחקן מס'1 הפנוי.

קצת מאד קבוצות מתאימות בשביל שימוש ברוטציות האלו, כדי שזה יעבוד טוב, צריכה הקבוצה הרכבים עם שחקנים דומים בכישורים ובנתונים. בקבוצה ה"מסורתית" עם הגבוהים האייטיים והגארדים הקטנים, הרוטציות הללו יצרו מיס-מצ'ים שיובילו לסלים קלים כשיפגשו בהתקפה אינטלגנטית וסבלנית. מצד שני, רוטציה זהה תמנע בילבולים הגנתיים ותקטין את ה"פשאלות" ברוטציה שיוצא לראות פעמים רבות.

להתנהל עם כל השחקנים בצורה שונה או זהה?

החיבוק בין קובי לפיל ג'קסון לאחר זכייתו של המאמן באליפותו העשירית העלה אצלי מחשבות רבות על הטיפול של מאמנים בשחקנים השונים, אנחנו צופים במאמן הטוב בעולם ככל הנראה מחובק בשחקן הטוב בעלם ככל הנראה, ולא מוצאים בזה שום דבר פסול.

ברור לכולם שאין נוסחה מדוייקת לקשר האופטימלי בין מאמן לשחקנים, ושבין כל קשר יש הרבה משתנים, אבל אין ספק שלכל מאמן שמקבל קבוצה חדשה יש הרבה תהיות על דרך התנהלותו עם השחקנים. כל מאמן מחליט על שמירת דיסטנס שונה כשהקו המנחה את כולם הוא להתקרב אל השחקנים ככל הניתן עד המצב בו המאמן מאבד שליטה על שחקניו.

אחת הבעיות המרכזיות בהם נתקל כל מאמן היא האם להתנהג לכל השחקנים בצורה זהה. יצא לי לראות מאמנים במהלך הקריירה שלי כשחקן (הקצרה והמעליבה) ובמהלך הקריירה כמאמן המתייחסים לשחקנים המובילים בצורה שונה משאר השחקנים, לעיתים הם זוכים ליחס מועדף ולעיתים הם זוכים אף להערות רבות יותר, בגלל הרצון של המאמן להוציא מהם את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם.
אני רוצה להשתמש בדעות של 2 מאמנים מובילים לדרך הטיפול בבעיה זאת.

הראשון הוא גרג פופוביץ', מאמנה הנהדר של סן אנטוניו ספרס, הידוע בשל התייחסותו לכל השחקנים בצורה שווה. לא תראו אצל פופוביץ' יחס מועדף לאחד משחקניו המובילים מתוך האמונה שיחס שונה מפצל את חדר ההלבשה, ובעיות פנים בקבוצה יובילו לבעיות על המגרש. אולי בגלל זה אנחנו רואים את פופוביץ' מוציא פעמים רבות יש מאין אצל שחקניו ונותן לשחקני רוטציה את הרגשת החופש לפרוח.

מהצד השני, מתוך הספר How to Be Like Coach Wooden: Life Lessons from Basketball's Greatest Leader , של מאמנה האגדי של מכללת UCLA , ג'ון וודן, ניתן להבין כי וודן לא נקט בכל השחקנים באותה הצורה בגלל השוני בכישוריהם ובאופי שלהם. וודן מאמין כי יחס לשחקן A צריך להיות שונה מהיחס לשחקן B בדיוק כמו שהאופי של שחקן A שונה מהאופי של שחקן B.

לדעתי, יש למאמן מחויבות לגילוי יחס כלפי כל השחקנים בצורה זהה. כדי לתת לכל השחקנים הרגשה של מחויבות לקבוצה, על המאמן לשאול בתחילת האימון גם את הכוכב וגם את השחקן התשיעי ברוטציה איך עבר עליהם היום. על המגרש, כל שחקן צריך לדעת את מקומו בקבוצה כדי להבטיח יעול בניהול המשחק. הרכז צריך לדעת לשחק בשביל המוציאים לפועל, המחליפים צריכים לדעת להקריב עבירות בשביל השחקנים המובילים, כל שחקן צריך לדעת איזה זריקות המאמן ירצה שהוא יזרוק וכו'. מתן הוראות פורמאליות כאלו יכול להתפרש כמעשה מעליב כלפי חלק מהשחקנים, ולכן מאמן גדול הוא מאמן שיתן לשחקניו להבין את הדברים הללו מבלי לומר אותם ישירות.
מאמן טוב צריך להיות גם פסיכולוג טוב, לקרוא את שחקניו היטב ולגרום לכך ששחקניו יקראו אותו בצורה שהוא רוצה.

סטיב לוין מ-ESPN מנתח את Georgetown's Princeton Offense

אני מאד אוהב את הוידואים הקצרים והיעילים בהם מנתחים פרשני ESPN התקפות\הגנות של קבוצות מסויימות בעזרת הכלים שברשותם. הפעם סטיב לוין מנתח את ההתקפה היפה לעין של מכללת ג'ורג'טאון שמונחה על 5 יסודות:

1. ריווח
2. מסירות מדוייקות
3. חיתוכים רבים וחדים
4. קריאת ההגנה
5. הוצאה לפועל של מהלכים
   

קבוצות רבות חסרות כישרון מאמצות את ה-Princeton offense , אבל ג'ורג'טאון מוכיחים שההתקפה מתאימה לכל קבוצה. הכלי היחיד כדי להתאים את ה-Princeton offense לקבוצה הוא לוודא שכל השחקנים יעבדו ביחד, ההתקפה לא מתאימה לבידודים.

מתוך ה-DVD של ג'ו סקוט, מאמן מכללת פרינסטון בעבר, על ה Princeton Offense:

Once you have mastered the building blocks of Princeton's offensive system, you will be able to create easy scoring opportunities for your team! In this excellent instructional DVD, former player, assistant and now Princeton's head coach, Joe Scott discusses the philosophy of one of the most storied basketball programs of all time! Having been mentored by former Princeton coaches Pete Carril and Bill Carmody, Scott explains in detail the Princeton offensive philosophy, why they adhere to it and how they implement it. He gives you the insider's view of how practice is structured to develop individual and team skills, discipline, court-vision, and court-awareness. Along with practice structure, Scott teaches basic offensive principles such as player movement, cuts and screens, spacing, reading, back door versus front door and making choices with and without the ball. Scott finishes with a demonstration of how they set up their offense. Coach Scott also provides extensive game footage to help reinforce the basic principles of the back door offense.

מיזורי בלחץ על כל המגרש

יום גדול קיבלנו אתמול: ישראלי ראשון בNBA, שני טריידים ענקיים של קונטנדריות ועוד הרבה טריידים קטנים ובחירות דראפט משמעותיות.

הרשומה היום תעסוק בעוד משחק מכללות מהעונה האחרונה. המשחק בין מיזורי לאוקלהומה סטייט לא התעלה לרמות גבוהות במיוחד, אבל ניתן היה לראות איך קבוצה מכריעה משחק בזכות כפייה של מספר איבודים ומספר זריקות רעות. מיזורי הפתיעו את אוקלהומה עם לחץ על כל מגרש והצליחו להשיג בעזרתו עצירות הגנתיות וסלים קלים במאניטיים.

בדרך כלל יוצא לנו לראות לחץ על כל המגרש כשקבוצה נמצאת בפיגור גדול וזקוקה לשבש את משחק היריבה ולהגיע למספר רב של סלים קלים ומהירים, במקרה כזה אנחנו רואים טראפים אגרסיביים, הימורים על זינוקים למסירות באויר וכו'. אך הלחץ של מיזורי היה שונה, מיזורי הייתה במהלכו של משחק צמוד, ומאמנה ידע שלקיחת סיכונים גדולים מדיי יכולים להשאיר את שחקני היריבה לסלים קלים בעורף הפרוץ. הלחץ של מיזורי היה רך יותר, המטרה העיקרית לא היתה לחטוף את הכדור אלא לשבש את התקפת אוקלהומה ולהוביל אותה לזריקות שהם לא ירצו לקחת.

הלחץ עצמו הוא מאד פשוט, וברגע שמריצים אותו במשך זמן רב מדיי, ההתקפה מתאימה את עצמה ויוצרת סלים קלים. שומר מספר 1 מוביל את הרכז לאורך קו החוץ ושחקן מספר 4 מגיע באיזור מחצית המגרש אל הטראפ, המקום הטוב ביותר לטראפ הוא ישר כשהשחקן עובר את קו החצי, מכיוון שלמתקיף במצב כזה יש בעצם 4 שומרים: 2 השומרים שמבצעים את הטראפ, קו החוץ וקו החצי (שמעבר שלו התפרש כעבירת חצי). שומר מספר 2 רץ מהר למלאות את המקום של שומר מספר 4. ושומר מספר 3 נשאר עם שחקן מספר 3. שחקן מספר 5 אחראי על החיפוי מתחת לסל ועל שחקנים 2 ו5. נוצר מצב ששני נתיבי המסירה הקרובים לרכז סגורים, ועל הרכז לבצע מסירה מסוכנת לשחקן מספר 2\5, שאותה ההגנה תצטרך לחטוף.

המשחק נגמר בניצחון של מיזורי בהפרש של 8 נקודות, שתי הקבוצות קלעו באחוזים כמעט זהים ולכן הנתון שהכריע את המשחק הוא 16 האיבודים של אוקלהומה מול 10 האיבודים של מיזורי, אמנם זה לא הפרש ענק, אבל אלו היו ההתקפות שניצחו את המשחק.